ישראל נבנתה על ערכי ערבות הדדית ושוויון, שאיפשהו בדרך הלכו לאיבוד

בישראל חיים כיום כ־980 אלף קשישים וצפוי כי בשנת 2035 יחיו בארץ כ־1.6 מיליון קשישים. בהיעדר היערכות הכוללת קידום מחקר, פיתוח וחינוך בתחום הזקנה, העלאת קצבאות הזקנה ופיתוח תוכניות לשילוב בתעסוקה ובחברה, המדינה צפויה להגיע לקריסה מערכתית וכלכלית. בדבריו של נשיא המדינה ראובן ריבלין בטקס השבעת הכנסת ה־21 הוא אמר: ''אומנם הדגל החברתי־כלכלי לא הונף בעוצמה במערכת הבחירות, אבל הוא הדגל שיכריע לאן תשוט הספינה שלנו''.
 

אכן, דברים כדורבנות. מדינת ישראל נבנתה על ערכי ערבות הדדית, דאגה לחלש ושוויון, שאיפשהו בדרך הלכו לאיבוד. רבים מאותם בוני הארץ, בהם גם ניצולי שואה, חיים בעוני מחפיר. קצבת הזקנה הבסיסית עומדת היום על 1,550 שקל. לסכום הזה יכולה להתווסף תוספת ותק או השלמת הכנסה, אך הסכום המרבי שניתן לקבל לא יעלה על 3,250 שקל. קו העוני בישראל עומד היום על 3,423 שקל.
 

ברור לכל כי אי אפשר לחיות מסכום נמוך כל כך, ובוודאי לא אם אתה גם קשיש שזקוק ליותר חימום וקירור, תרופות וטיפולים.  כדי לפתור את המצוקה חייבים קודם כל לקבוע כי בישראל תונהג פנסיית מינימום 70%, כנהוג במדינות ה־OECD. כלומר, הקצבה לא תפחת מ־70% משכר המינימום, שעומד היום על 5,300 שקל. 
 

כיעד סופי ומדורג קיימים שני פרמטרים נוספים שלפיהם ניתן לבחון את הנושא. הפרמטר הראשון הוא שכר המינימום המלא. מאבק הנכים הציב כיעד סופי את העלאת קצבת הנכות לגובה שכר המינימום. זאת משום שרק הגיוני הוא שאדם שלפי המוסד לביטוח לאומי איבד את יכולתו להשתכר, יהיה זכאי לקבל את אותו סכום מינימלי שהיה יכול להשתכר אלמלא מוגבלותו. 

 

הפרמטר השני הוא בדיקה של כלכלנים כדי לקבוע מה הסכום הדרוש לקשיש ולנכה כדי להתקיים בכבוד. בדוח של ועדת ששינסקי משנה שעברה נקבע כי הסכום הדרוש לקיום בסיסי לקשיש הוא 4,700 שקל. בדוח של הכלכלן אלכס זבז'ינסקי, שהוגש על ידי ארגון ''נכה לא חצי בן אדם'' לבג"ץ, נקבע כי הסכום הדרוש לקיום בסיסי לאדם עם מוגבלות אף גדול יותר ועומד על 6,000 שקל.
 

בימים האלה מתנהל המשא ומתן הקואליציוני. אולם, שום מפלגה חוץ מישראל ביתנו לא הציבה את העלאת קצבאות הזקנה והנכות כתנאי של כניסה לממשלה.

לא זו בלבד, הדרישה הזאת של ישראל ביתנו כבר זכתה להתנגדות מצד הליכוד, בטענה שהמחיר יקר מדי.
 

זה המקום להזכיר שהמדינה גובה מדי שנה מהמוסד לביטוח לאומי סכום של כ־25 מיליארד שקל, המיועדים לרווחה. הכסף הזה יכול לפתור את מצוקת הנכים, הקשישים וניצולי השואה, ואף להקטין את הגירעון שבו מצוי הביטוח הלאומי - אך הוא משמש לדברים אחרים. קיימים מקורות מימון נוספים, אבל כמו תמיד הכל עניין של סדר עדיפויות.