העידן של דיקטטורת בג"ץ על שלוחותיה הולך להיגמר

בעקבות הדבר הבלתי נמנע שהולך ומתגבש על אפו ועל חמתו של הממסד המשפטי והשמאל הישראלי, שהם שתי תאומים פוליטיים, העידן של דיקטטורת בג"ץ על שלוחותיה בפרקליטות והיועמ"שים למיניהם הולכת להיגמר. כעת אסביר מדוע טוב שזה הולך להיגמר. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, באולם הטמא בו התנהלו משפטי נירנברג המפורסמים, מאחר והיא מבינה שעוד זמן לא רב היא עשויה להפסיק להיות בראש הדיקטטורה של בג"ץ, היא בוחרת לצטט את השופט ויתקון, שדיבר בצדק נגד קבוצות המשתמשות בדמוקרטיה כדי לחסל אותה.

כוונתו של השופט ויתקון, שאמר את הדברים, הייתה ברורה וחד משמעית. זה היה במסגרת פסק דין משנת תשכ"ה, 1965, כאשר בבחירות לכנסת שאפה להתמודד כנופיה ערבית, מוסלמית, שאידית, פלסטינית בשם אל-ארד, שהמצע שלה עסק בהחרבת מדינת ישראל. השופט ויתקון בפסק דין, עוד לפני שהיה חוק יסוד הכנסת שאסר על כנופיות ערביות להתמודד בבחירות לכנסת, אמר שלא ייתן לערבים שחותרים תחת קיומה של מדינת ישראל להתמודד בבחירות. השופטת חיות לא מספרת את ההקשר בהם ויתקון אמר את הדברים, היא כן משתמשת באותם המילים של ויתקון ומשליכה אותם על הרוב המכריע של הציבור, בבחירות שהסתיימו 65-45 בציבור היהודי.

אגב, בפועל מדובר בכלל ב-70-40 כי מפלגתו של פייגלין והימין החדש קיבלו יחדיו 5.9 אחוזים. יהדות התורה לעומת זאת קיבלה 5.74 אחוזים וזכתה בשמונה מושבים בכנסת. כלומר, יחסי הכוחות 65-45 הם אחרי שהמחנה הלאומי איבד שמונה מושבים בכנסת. המשמעות היא שיחסי הכוחות האמיתיים בציבור היהודי שהוא שווה 80 אחוזים מכלל תושבי אזרחי ישראל.

כל המפלגות שהציגו את עצמן כלאומיות זכו יחדיו במיליון קולות לעומת שלושת מפלגות השמאל. כולן בעד להחזיר את בית המשפט העליון למה שהוא היה פעם – בית משפט טוב, מיטיב והשומר האמיתי על זכויות האזרח ובראש בראשונה האזרח המקופח. להחזיר את בית המשפט העליון כפי שהיה על ידי גדולי המשפטנים הישראלים שהיו פעם, כשבית המשפט העליון נהנה מתמיכה ואמון של 98-95 אחוזים של כל שכבות האוכלוסייה בארץ כי או ידע את מקומו. הוא לא פסל אף פעם שום חוק. הוא לא החזיק בכוח אנשים שהתפלחו למדינה באופן עברייני אך כן שמר על זכויות האזרח.

אין הבדל הכי קטן בין בל"ד לאל-ארד. היום אפילו יש חוק יסוד שאוסר על כנופיות ערביות כאלה להתמודד בכנסת. אז היו לנו שופטים יהודיים ציוניים בכל נפשם, שגם בהיעדר חוק היסוד לא נתנו לכנופיות ערביות שכאלה להתמודד בבחירת לכנסת. לכן בית המשפט העליון בתשכ"ה זכה לאמון של 98-95 אחוזים ואילו בג"ץ של היום, שלא מאפשר למיכאל בן ארי להתמודד לכנסת אך כן מאפשר זאת לעופר כסיף, הוא בית המשפט שאיבד את אמון מרביתו המכרעת של העם.

ההצבעה בבחירות האחרונות לכנסת הייתה מרד עממי נגד הממסד המשפטי. נתניהו יצא לבחירות תשע"ה, 2015, ללא שום עננת חקירות, ללא שום פשקוויל בדמות כתב חשדות וקיבל 30 מושבים בכנסת. לאחרונה הוא יצא לבחירות 2019 עם כל החשדות מבית היוצר של הממסד המשפטי וכוחו עלה ב-20 אחוזים. זהו מרד עממי נגד הממסד המשפטי. המרד העממי הזה יביא גם לחיסול הדיקטטורה של בג"ץ. הדברים שאומרת השופטת חיות, בשמו של השופט ויתקון, תוך הוצאת הדברים מהקשרם והשלכתם לאלו שרוצים להשיב את בית המשפט העליון למה שהוא היה, משווה את ההתנהלות היום לאל-ארד שרצתה להחריב בגלוי את המדינה? האמנם?

אין בדברים של השופטת אסתר חיות בבית המשפט, בהיכל הצדק של נירנברג כדי להסביר עד כמה דחוף, אבל ממש דחוף, לחסל את הדיקטטורה של בג"ץ.