המתיחות בין ארה"ב לאיראן: כך נראית מלחמה קרה באזורים חמים

בשבועיים האחרונים, בצל סבב ההסלמה בין ארגוני הטרור העזתיים לישראל, מתרחשות התפתחויות משמעותיות בזירה הבינלאומית הקשורות לאיראן, ארה"ב, מדינות המפרץ ואירופה. בפועל נוצר מצב של מעין מלחמה קרה בין איראן לארה"ב באזורים החמים, המפרץ הפרסי ועיראק. על הרקע הזה הגיע מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו לביקור פתע בעיראק, שם נפגש עם ראש הממשלה העיראקי עבד אל־מהדי ובכירי ממשל נוספים. השבוע נחשף כי הביקור התקיים לאחר שישראל העבירה לאמריקאים מידע מודיעיני על כך שהאיראנים הציבו טילים בליסטיים באזור בצרה. 
 

כשביקורים הדדיים בין בכירים עיראקיים לאיראנים מתקיימים בשבועות האחרונים, הביע פומפאו דאגה מפני השפעתה הגוברת של איראן באזור. בנוסף, הוא ציין את הכוונה האמריקאית לקדם עסקת אנרגיה גדולה מול עיראק כדי לנתק את התלות שלה באיראן. במקביל הכריז הנשיא האיראני חסן רוחאני כי טהרן החליטה להפסיק ליישם חלק מהתחייבויותיה בהסכם הגרעין שנחתם בינה לבין המעצמות ב־2015, תוך שהוא מציב אולטימטום למדינות אירופה החתומות על ההסכם. הוא הצהיר שאיראן תגביר את קצב העשרת האורניום במדינה ולא תמכור יותר את עודפי האורניום המועשר והמים הכבדים שברשותה, והקציב 60 יום למדינות אירופה על מנת לממש את התחייבויותיהן ליצירת מנגנונים עוקפי סנקציות אמריקאיות. 
 

המשמעות היא שתוך מספר שבועות תתחיל טהרן לצבור אורניום מועשר מעל ה־300 ק"ג המותרים לה בהסכם, והיא עלולה לחדש את הפעילות בכור הגרעיני באראק ולהעשיר אורניום לרמה גבוהה מ־3.5% - בשלב הראשון ל־20%. בתגובה הצהירו מדינות אירופה כי הנסיגה האיראנית מההסכם עלולה להוביל לחידוש הסנקציות על איראן, וארצות הברית הודיעה כי תטיל סנקציות חריפות נוספות, בטווח הקצר על סקטור המתכות באיראן. ולבסוף, ולמרות האזהרות האמריקאיות, דווח כי פעולה מסתורית - המיוחסת כמובן לטהרן - גרמה נזק לארבע אוניות סוחר, מהן שתיים בבעלות סעודית וזאת בקרבת נמל המצוי בפתח מצרי הורמוז, וכי הכוחות החות'ים בתימן תקפו באמצעות מל"טים את צינור הנפט בעומק סעודיה.
 

החיכוך בין איראן למעצמות הולך וגובר. הסנקציות האמריקאיות, ששיאן החלטה על סיום ההיתרים הייחודיים שהתירו לשמונה מדינות להמשיך לרכוש נפט מטהרן, גורמות למעשה להפסקת יצוא הנפט האיראני כמעט לחלוטין, מה שמוביל להחמרה משמעותית במצב הכלכלי האיראני המצוי בשפל של שנים רבות. הריאל האיראני איבד בשנה האחרונה יותר משני שלישים מערכו, יצוא הנפט ירד מ־2.6 מיליון חביות לפחות ממיליון חביות וצפוי להמשיך לרדת. על פי התחזיות צפויה צמיחה שלילית של יותר מ־6%.
 

האבטלה גוברת ועומדת היום על 20%־40%, האינפלציה עברה את רף ה־40%, ויש ירידה ניכרת באיכות החיים הבאה לידי ביטוי בצמצום הנסיעות לחו"ל, רכש מוצרי חשמל, איכות החיים ועוד. להחמרה זו (שעדיין איננה משפיעה על יציבות המשטר ואינה מוציאה את ההמונים לרחובות) יש השפעה ניכרת על הוויכוח והמתח הפנימי בין המחנות באיראן.
 

בהכרזתם של הנשיא האיראני ושל שר החוץ שלו על נסיגתה החלקית של טהרן מההסכם, אפשר לראות ניצחון נוסף של המחנה השמרני בראשות מפקד כוח קודס סולימאני ומנהיג איראן חמינאי על המחנה המתון. וזאת למרות רצונם של הראשונים לנסות לייצר שיח עם וושינגטון במגוון נושאים (על הפרק רעיון לשיח בסוגיית חילופי אסירים).
 

השבועות הקרובים יהיו נייר לקמוס משמעותי לכיוון שאליו הולך העימות הנוכחי. נראה כי טהרן החליטה לא להמתין לתוצאות הבחירות בארה"ב בנובמבר 2020, הן לאור המצוקה הכלכלית שבה היא מצויה, והן לאור מצבו המשופר של דונלד טראמפ בסקרים, ומנסה לייצר שינוי מיידי של המצב, בעיקר תוך הפעלת לחץ על מדינות אירופה, ניסיון לייצר מהלכים עוקפי סנקציות עם האירופים ו"הפרד ומשול" איראני קלאסי בין ארה"ב לרוסיה וסין. 
 

התרחישים המרכזיים העומדים בפניה בתחום הגרעין נעים מחזרה לשולחן המשא ומתן (דבר שלפי שעה מנהיג איראן טוען בתוקף שאינו רלוונטי), חידוש אטי ומדורג של הפעילות בתחום הגרעין ועד לפריצה קדימה בכל הכוח ליצירת עובדות בשטח. במקביל, בתחום הדיפלומטי והמדיני - המשך האיומים, פעילות בינלאומית מול רוסיה, סין ואירופה והגברת החיכוך החשאי והגלוי, הן במפרץ הפרסי והן מול מדינות המפרץ והאינטרסים שלהן באזור. 
 

במקביל, יעמוד נשיא ארה"ב בפני ההחלטה האם להגיב לפעילות האיראנית - ולא רק בדיבורים. בפעילות צבאית (דבר שארה"ב נמנעה ממנו בשנים האחרונות) או בממד הסייבר. כך למשל מתרבים הדיווחים ביממה האחרונה לגבי תקלות בחלק ממתקני התשתית האיראניים, תקלות המיוחסות בחלק מהדיווחים לתקיפות סייבר נגד איראן. זאת בתקופה שבה המדיניות האמריקאית נתקלת בקשיים הן בסוגיית מלחמת הסחר מול סין, והן בשיחות התקועות עם קוריאה הצפונית לפירוקה מגרעין. פעילות תקיפה מול איראן תעביר מסר ברור גם לסין ולקוריאה הצפונית.
 

ולבסוף, הזווית הישראלית. לפי שעה איננו במרכז החיכוך - וטוב שכך. עם זאת, יש להניח כי אחד מהאזורים הפוטנציאליים לחיכוך עם איראן הינו מול ישראל: הן באמצעות החשוד המיידי חיזבאללה - בעיקר בגזרת רמת הגולן שבה ביססו ארגון הטרור ואיראן תשתיות טרור, כולל באמצעות מיליציות שיעיות בגולן - והן בפעילות ישירה מול ישראל, בעיקר כתגובה לפעילות התקפית ישראלית בסוריה. כך, הסבירות לתגובה איראנית שונה ועצימה מהמוכר עד כה לתקיפות בסוריה המיוחסות לישראל, כולל תגובה ישירה, דוגמת ניסיון ליירט מטוסים או ירי רקטות מרמת הגולן הסורית - עולה משמעותית. לכן יש להיערך באופן מיידי למגוון התרחישים, ובהם האפשרות להתלקחות במפרץ שתשפיע גם על המצב באזורנו הן בגבול הצפון והן בעזה.
 

במקביל גובר הצורך של ארגוני המודיעין בישראל ובעולם למקד מאמץ איסופי ומחקרי אחר הפעילות האיראנית בתחום הגרעין, בניסיון לאתר את חידוש הפעילות האיראנית בתחום ואת הכיוון שאליו הולכת תוכנית הגרעין, ותוך שיפור המוכנות הצבאית לפעולה מול אינטרסים איראניים באזור ומחוצה לו.

ונסיים במה שפתחנו - הסבב האחרון בעזה: מי יודע, אולי אחד השיקולים להחלטת ראש הממשלה לא להסלים את המצב מול רצועת עזה בסבב האחרון נבע ממידע שברשותו לגבי ההתפתחויות בין ארה"ב לאיראן, וחוסר רצונו כי תשומת הלב הבינלאומית תוסט מהסוגיה האיראנית בתקופה זו.