לא רלוונטית: סוגיית חוק החסינות הינה בגדר ביצה שלא נולדה

בניגוד לסוגיית החסינות, שאין כל הצדקה גלויה לעין להתייחס אליה כאל אקטואליה, עומדים על סדר היום הציבורי נושאים כמו חוק הגיוס, דרישות תקציביות, הגדלת מספר השרים ופסקת ההתגברות. אלו הם באמת עניינים אקטואליים, עכשוויים ומעשיים, שבפועל כמות האינצ'ים שהתקשורת מקצה להם מתגמדת אל נוכח המהומה בטרם זמנה, שמישהו מחולל סביב נושא החסינות.
 

האם יש בחדר פיל רואה ואינו נראה, שמתדלק את הקמפיין המלאכותי הזה כאן ועכשיו ובכל הכוח? האם יש בעל עניין כלשהו שמסייע בכל דרך לנפח את נושא החסינות היום, כדי לטרפד אותו בעתיד? ואם כן, מה מניע אותו?
 

בני גנץ, למשל, לא מוטרד מהשאלה הזו. מחוץ לעולמו הפנימי העשיר, בעניין החסינות הוא פשוט טרמפיסט. ממש כמו רבים ממומחי המשפט המודאגים, המגויסים חדשות לבקרים מהאקדמיה אל מסגרות בולטות בעמודי החדשות, וכמו נסיכי הליכוד, הנשלפים מהנפטלין אל המיקרופונים ונעתרים בשקיקה. מנגד, נזעקים באופן טבעי גם המצדדים במתן חסינות לנתניהו ושופכים בנזין על מדורת הקמפיין התקשורתי. 
 

עוצמת הקמפיין בעת הזו נגד הענקת חסינות לנתניהו מעידה על סיכוייו הגבוהים לקבלה במקרה שיוגש נגדו כתב אישום. אחרת לא היו טורחים יוזמי הקמפיין לעורר אותו בטרם עת. ייתכן מאוד שהם חוששים שברגע שנתניהו ירכיב קואליציה, הוא יחליט לוותר על השימוע, ומיד לכשיוגש כתב אישום, יבקש ויקבל חסינות דיונית, שתעמוד לו כל עוד יכהן כחבר כנסת. 
 

כשבאים לבדוק גורמי התנגדות פוטנציאליים, קופצת לתודעה עובדה מעניינת: בלהט העיסוק בעבריין המסוכן, שזה עתה חזר וקיבל את אמון הציבור, נשכחו שותפיו של נתניהו לחלק מסעיפי החשדות. חשודים אלו, שאינם בליגה של ראש ממשלה מכהן, מבינים היטב מה תעולל הענקת חסינות לנתניהו ליכולת שלהם לנער מעצמם את החשדות המיוחסים להם.
 

ניתן לצאת מתוך הנחה ששוחרי טובתם של החשודים האחרים לא מתלהבים מרעיון העמידה לדין באשמת יחסי שוחד מול נתניהו, כשהוא עצמו מחוץ לתמונה בשל חסינות דיונית. גם דחיית הדיון לכמה שנים בהמתנה לנתניהו, אם מן דהוא יעמיד אפשרות מרחיקת לכת כזו על הפרק, אינה אפשרות מלהיבה במיוחד למי שמתנהל עם התווית "חשוד בקבלת או מתן שוחד". באופן בלתי מודע, מעיד הקמפיין הזה על מידת אי־האמון השורר בקרב החשודים האחרים בפרשות השוחד כלפי הפרקליטות ומערכת המשפט. בעוד הם מנהלים קמפיין בעד בג"ץ ונגד פסקת ההתגברות, הרי שכשהדברים נוגעים אליהם עצמם, הם מתקשים לסמוך על הפרקליטים והשופטים בירושלים, שיגיעו למסקנות המשפטיות הנכונות. 
 

גם בהנחה שמקבלים כפי שהיא את כל המערכת העובדתית בתיקי 2000 ו־4000, כתב אישום בגינם יהיה תקדים עולמי. מעולם, בכל העולם, לא הורשע אדם בשוחד כשמושא העסקה כולה הינו כיסוי תקשורתי הוגן. עיתונים ואמצעי תקשורת אחרים הם גוף דו־מהותי. מצד אחד עסק מסחרי לכל דבר, ומצד שני גוף סמי־ציבורי, המחויב לכללי אתיקה והוגנות. הניסיון לשרבב יחסי תן וקח בין פוליטיקה ותקשורת למגרש הפלילי הוא חסר תקדים, ועלול להפוך למדרון חלקלק. אם יחסי התן וקח הללו עלולים להפוך לעסקת שוחד, אז מה נגיד על עסקאות אפלות כמו מתן תפקיד שר לגונן שגב ומיצובישי לאלכס גולדפרב, בעבור הצבעה על הסכמי אוסלו? בחינה של מערכת הנורמות במגרש הפוליטי־תקשורתי בכלים פליליים דומה למשחק כדורסל במגרש כדורגל. 
 

באוזניים של הדיוטות, ההקלטות שבתיק 2000 שבהן נוני מוזס מבטיח לעשות את נתניהו לראש ממשלה תמורת פגיעה ב"ישראל היום", עלולות להישמע כעסקת שוחד לכל דבר. בשפת הפוליטיקאים, לעומת זאת, מדובר בזריית מילים לרוח על דרך ההפרזה הפראית. הבטחות של פוליטיקאים שכולם יודעים שאין כוונה לקיימן, הנאמרות במסגרת משחק הדדי שתכליתו לספק סולמות לצדדים כדי לרדת מעצים גבוהים של עוינות וחוסר תקשורת שנוצרו ביניהם.

לאחר סינון הברברת המתפארת משני הצדדים, מדובר בשיחה נורמטיבית, המנסה לגשר על תהום, ובכך לשרת לא רק את הצדדים אלא גם את הציבור ואת חופש העיתונות. 
 

בעל אוזן מוזיקלית שומע בשיחות 2000 שיח שוחר טוב, שנועד לייצר איזון בין פחדים. מצד אחד, איש פוליטי החשוף לאמצעי תקשורת מוביל, העוין אותו באופן קיצוני, גורף ובלתי הוגן, ומצד שני, אמצעי תקשורת המאוים כלכלית על ידי כלי תקשורת אחר שהוקם במטרה לאזן את דעת הקהל. ה"עסקה" או, ליתר דיוק, הפשרה שנרקמה, הייתה מיתון ההטיה הפוליטית הלא הוגנת מצד אחד, מול מיתון הפגיעה הכלכלית הלא הוגנת, לדידו של הצד שני. מי שבוחן את המהות של מה שמצוי בקלטות להבדיל מהמילים המתרברבות, רואה כאן פעולה לתקנת הציבור בין שני צדדים, שאין בה ולו שמץ מחשבה פלילית.
 

לקמפיין המתוזמר והמאורגן נגד החסינות יש בעיה: יציאה משליטה. כשם שהמחאה החברתית לפני שנים מספר יצאה משליטה והפכה לבומרנג, כך הקמפיין נגד החסינות לנתניהו יוצא משליטה ומתחיל לצבור תאוצה שיכולה להוביל לכיוונים לא צפויים. ההסתה ההולכת וגוברת נגד נתניהו ושטיפת המוח המציגה אותו כעבריין המנסה להימלט מהדין, דוחפות את מתנגדיו להקצנה מסוכנת וטעונה, אפילו יותר מזו ששררה בזמן מערכת הבחירות. בהמשך היא תוליד הקצנת נגד ותגביר את הקרע בעם. אנו נתונים במחול שדים מסוכן, שכל המעורבים חייבים לעצור אותו. 
 

אם וכאשר יתבצע שימוע על תיקי השוחד לחשודים האחרים בפרשה, כדאי שהוא יתנהל במלוא האחריות המתבקשת, הן מצד המדינה והן מצד בעלי השליטה בכלי תקשורת מובילים. יש לקוות שבמהלך השימוע יתעשתו בפרקליטות ותיקי 2000 ו–4000 יובאו למנוחה נכונה. מוטב שהסטארט־אפ הפלילי החדשני ייגנז לפני שימוטט את כל שוק התקשורת ואת כל המערכת הפוליטית.