הפוליטיזציה של הארכיאולוגיה: למדע בגדה המערבית חוקים משלו

אחרי שאמרנו את כל זה, בשבוע שעבר פסק בית המשפט העליון כי המנהל האזרחי וקמ"ט ארכיאולוגיה שמנהל את החפירות בגדה המערבית, אינם צריכים לעמוד באותן אמות המידה ולחשוף את שמות הארכיאולוגים החופרים בגדה המערבית והיכן מאוחסנים הממצאים שהוצאו. הנימוק: חשש מחרם אקדמי על החוקרים ופגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל. את ההחלטה קיבל בית המשפט בתשובה לעתירה שהגשנו ('עמק שווה') יחד עם הארגון 'יש דין', ובה ביקשנו לקבל מידע מקיף על חפירות ארכיאולוגיות בגדה המערבית.

מעל דפי עיתון זה התייחס הפרופ' אריה אלדד לעותרים ולא לעתירה. באופן לא מפתיע, פרופ' אלדד כבוחן כליות ולב הבין מיד מה מטרת העתירה: לקדם חרם אקדמי על החוקרים. מהיכן הגיע איש האקדמיה אלדד למסקנה הזו? איזה מחקר נעשה על מנת להגיע למסקנה זו? לחוקר פתרונים.  

נדמה שדווקא המסקנה הנמהרת של פרופ' אלדד מצביעה על נחיצות העתירה, כפי שכתבה השופטת ברון בדעת המיעוט: "אין לך דמוקרטיה בלא שוק חי וחופשי של רעיונות ודעות... בטווח הארוך השתקה מעין זו לבטח פוגעת ביכולת של ישראל להתמודד עם הביקורת שברצונה להפריך". הרי רק באמצעות שיח פתוח וגלוי הכולל מידע על החוקרים ומטרותיהם ניתן ללמוד ולקיים שיח אקדמי וציבורי על המניעים של החוקרים ו/או העותרים במקרה זה. 

ובכלל, אם מדינת ישראל סבורה שהיא נוהגת כחוק עליה להימנע מהסתרה ולהתמודד עם הדיון הציבורי שמעשיה מעוררים. אם היא אינה פועלת כחוק מוטב שתתקן דרכיה.

יתרה מזאת, דווקא לשיטתו האידיאולוגית של פרופ' אלדד, האינטרס צריך להיות שחוק חופש המידע בגדה המערבית יהיה זהה לחוק בישראל. גם האינטרס המקצועי של החוקרים צריך להראות שמחקרם בשטחים אינו נופל מהמחקר של עמיתיהם בישראל. דווקא הפיכתו של המידע לסוד מדינה מציבה סימן שאלה גדול על ערכו המדעי.

בניגוד למחקר האקדמי בגדה המערבית, המניעים שלנו, 'עמק שווה', אינם מוסתרים מהציבור. הארגון נאבק כנגד הפוליטיזציה של הארכיאולוגיה בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובמקומות אחרים. ביקורת היא דבר מבורך, גם נגד ארגוני החברה האזרחית, אבל דמוניזציה והאשמות שווא הם הכלי של אלה שאין בידיהם טענות ענייניות. מידע פתוח וגלוי הוא הנשק היעיל ביותר נגדן, לשם כך עתרנו מלכתחילה. 

הכותב הוא ארכיאולוג ומנכ"ל עמק שווה.