"נחמה ריבלין הייתה אומנם הגברת הראשונה, אבל עבורי היא הייתה ותישאר נחמה ממושב חרות. אישה צנועה, נחבאת אל הכלים, מתרחקת מהכבוד ומהשררה. נחמה של רובי. כשהיו פונים אליה כאל הגברת הראשונה, היא הייתה מתקנת ואומרת: "אני רעייתו של הנשיא".

ההיכרות שלי איתה החלה לפני 50 שנה. הכרתי אותה כשהייתה חברה של רובי בטרם נישאו, והיא אז סטודנטית באוניברסיטה העברית. כשרובי היה יו"ר בית"ר ירושלים והיינו נוסעים למשחקי חוץ, היינו מבקרים בבית הוריה של נחמה. היא גדלה ללא אב, שנפטר בגיל צעיר. למשפחה של נחמה היה פרדס, והיא נהגה לקטוף תפוחי זהב ולסחוט לנו מיץ טרי. אמה אהבה את רובי אהבת נפש, אף שהוא בא מבית רוויזיוניסטי, רחמנא לצלן.

נחמה תמיד הייתה אישה צנועה, אף פעם לא בפרונט. כשרובי נבחר לנשיא המדינה, הם רצו להמשיך ולגור בדירה בשכונת יפה נוף בירושלים, אבל נאלצו לעבור לבית הנשיא, משיקולי ביטחון בעיקר. נחמה כאשת נשיא נתנה גיבוי ותמיכה מלאים לרובי שלה. אט אט היא הסתגלה למעמדה החדש ופיתחה כיוונים משלה.

היא השקיעה מזמנה וממרצה, במגבלות הבריאותיות, בילדים במצוקה, בחיילים בודדים, במפעלי תרבות וספרות. הכל בצניעות ובענווה. בלי פוזות, בלי רעש וצלצולים. תמיד מתרחקת מאור הזרקורים. הולכת לעשות קניות בשוק או לקנות פלאפל עם רובי.

המעמד לא שינה אותה. ההפך, זה רק הבליט את היותה אישה צנועה למופת. בתקופתה בית הנשיא היה בית פתוח, לא כקלישאה. והכל בלי מניירות, בלי גינונים מיותרים, ועם החום האנושי שהיא הקרינה והלבוש הצנוע והדיבור הצברי הישיר - בגובה העיניים.

בעיניי נחמה הייתה ארץ ישראל היפה, האמיתית, הדעתנית, השנונה. אשת ספר וגם בשלנית מעולה. אנצור אותך בלבי, נחמה, ואזכור אותך תמיד.

הכותב הוא ידיד המשפחה