בחודש האחרון נהרגו חמישה עובדים באתר בנייה ביבנה. התקשורת עסקה בכך בכותרות הראשיות, אולם כמו אחרי כל תאונת עבודה, החיים ישובו לסדרם וההזנחה הפושעת של הפועלים באתרי הבנייה תימשך.
מאז תחילת 2019 נהרגו 23 פועלי בניין ועשרות נפצעו באורח בינוני וקשה. מספרם המועט של מפקחי העבודה, כ־13 מפקחים המופקדים על יותר מ־10,000 אתרי בנייה בישראל, אינו יכול לספק הגנה לפועלים.
למרות הגידול הדרמטי במספר ההרוגים והפצועים, לא נשלל ולו רישיון אחד מקבלן שעובדיו נהרגו או נפצעו בתאונות עבודה, ולא הועמדו לדין פלילי קבלנים, שלא לדבר על הרשעה. נשאלת השאלה, מדוע העובדים באתרי הבנייה אינם זוכים לאכיפה ופיקוח מסיבי? התשובה, ככל הנראה, היא שמדובר בעובדים שהם ברובם זרים, בני מיעוטים, אנשים קשי יום.
חייבים לשנות את סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל ולהקצות משאבים לפתרון הקטסטרופה באתרי הבנייה. כפי שהוקצו כספים לפתרון הקטל בתאונות הדרכים, כך יש להקצותם גם לפיקוח ואכיפה באתרי הבנייה. יש צורך בפיקוח מסיבי ומקיף, יש להשית קנסות מנהליים וענישה פלילית, כולל הטלת פיצויים עונשיים גבוהים, על קבלנים אשר הפרו את הוראות החוק והתקנות.
אין לי ספק כי אילו בתי המשפט יפסקו פיצויים של מיליוני שקלים לנפגעים ולמשפחותיהם - פיצוי שיכאיב בכיסם של הקבלנים וחברות הביטוח - יש סיכוי שהתמונה תשתנה, וכך אף הזילות בחיי אדם.
הכותבת היא מומחית לתביעות נזיקין ויו"ר ועדת נכים, תגמולים ושיקום בלשכת עורכי הדין