הבטחות לא יספיקו: לנתניהו יש 3 חודשים להראות שהוא רציני לגבי הקול "הרוסי"

"היי, זה פשוט מקומם! החרדים האלה כנראה חושבים שאנחנו אידיוטים גמורים! יספרו לנו כמה סיפורים על יחסיהם החמים, לכאורה, עם ליברמן, ואנחנו נקנה אותם ונרוץ להצביע מחל?!".

בחרתי שתי תגובות אקראיות מתוך ים של מיילים ומסרונים שקיבלתי השבוע ממאזינים, צופים וקוראים. שמתם לב למושג המשותף המופיע בשתיהן? וזה בעצם המפתח לשאלה הנצחית בפוליטיקה הישראלית בכלל ובמערכת הבחירות הנוכחית בפרט: "איך מרוויחים את אהבתו (ובעיקר, את קולו) של "הרחוב הרוסי"? "שאף אחד לא יעז להטיל ספק ברמת האינטליגנציה שלי!", זה חלק מהדנ"א "הרוסי". לא לצאת אידיוט בעיני הזולת, לא כל שכן אם הזולת הזה הוא במקרה גם פוליטיקאי.

למי שנולד בברית המועצות יש נטייה לא להאמין לנציגי השלטון, אפילו אם זה שלטון "משלנו". כדי לזכות באמון יש לעבוד קשה ולברור מילים ומסרים בפינצטה. אם לא הייתם משכנעים מספיק, תחליפו את היועץ לענייני רוסים ששכרתם - הציבור לא ילך אחריכם. כל הטריקים הפופוליסטיים הנראים כניסיון לקנות את הציבור הרוסי בזיל הזול נתפסים מראש כזלזול באינטליגנציה, ועל כן יוצרים אפקט הפוך לגמרי. 

עד היום לא שכחו לאהוד ברק את הופעתו במערכת הבחירות ב־1999 כשהוא שר ברוסית עילגת את השיר העממי "קאלינקה־מאלינקה". כנ"ל כל האוסף של ברכות לכבוד החג הסובייטי הלאומי נוביגוד עם משפט חובה ברוסית, סרטון של נפתלי בנט מכין סלט רוסי ("אוליביה" ליתר דיוק) ועוד. הרחוב הרוסי מזמן לא קונה את זה, מקסימום תזכו ללעג ברשתות חברתיות. לתשומת לבם של "קמפיינרים" למיניהם. 

2. אפרופו היועץ לענייני רוסים - עו"ד אריאל בולשטיין, שהתואר הזה צורף בשבוע שעבר לשמו, מוכר בחוגים הפוליטיים והעיתונאיים בתור פעיל הליכוד, איש הסברה, פובליציסט (בעיתון "ישראל היום"), ובעיקר בתור "אחד משלנו שיום אחד יהיה חבר כנסת". אלה שהכירו אותו בצעירותו מספרים שכבר אז, באמצע שנות ה־90, היו לסטודנט בולשטיין שאיפות פוליטיות מרחיקות לכת. את הקריירה הפוליטית שלו התחיל כחבר במפלגת ישראל ביתנו, בתחילת שנות ה־2000, ומשם עבר לליכוד. "בגיל 30 אהיה חבר כנסת, ובגיל 40 אתמנה לשר בממשלה" - הבטיח. האם חשב שבגיל 45 יהפוך ליועץ ראש הממשלה לענייני ציבור העולים ממדינות חבר העמים? לא בטוח.
 

בולשטיין הוא חבר מרכז הליכוד זה יותר מעשור, וכללי המשחק ידועים לו היטב. אחרי פרסום המינוי, אמר לי מי שאמר: "כשנתניהו מזמין לראיון עבודה מועמד לתפקיד כלשהו בצוות המקצועי, בין השאלות הראשונות עולה השאלה הרת הגורל הבאה: 'האם בכוונתך לרוץ לכנסת?'. אם השבת בחיוב, נפסלת. בעיני נתניהו יש להציב גדר הפרדה ברורה בין שני התחומים. מי שפניו לפוליטיקה לא ישמש כיועץ, ולהפך.
 

זאת ועוד, די ברור לנתניהו (וגם לבולשטיין עצמו) שלשריין עוד מקום ברשימת הליכוד למי שלא התמודד בפריימריז - זו משימה אבודה מראש. המרכז מוכן להילחם עד טיפת הדם האחרונה נגד עוד שריון שכזה. די בכחלון וחבריו. לאור כל הנאמר, כך טענו באוזני כמה גורמים מהליכוד ומישראל ביתנו (האחרונים עוקבים בעניין רב אחרי המתרחש בליכוד) - הובטח לבולשטיין פרס מסוג אחר: שגריר ישראל במוסקבה. 
 

בימים אלה עסוק בולשטיין בלימוד התחום ובגיבוש תוכנית סדורה עבור הליכוד והעומד בראשו לשלושת חודשי הקמפיין. קהל היעד, קרי "הקהל הרוסי", לא יסתפק בהצהרות. שום סרטון ושום הבטחה לא יגרמו לו להצביע לליכוד ב־17 בספטמבר. הליכוד צריך לפעול ולהביא קבלות, מטלה כלל לא פשוטה במצב של ממשלת מעבר וללא קואליציה. היועץ החדש גם די מוגבל מבחינת האמצעים העומדים לרשותו, בשל היותו מינוי פוליטי. אסור לו, למשל, להיפגש עם עובדי מדינה, עם נציגים של משרדים שונים, ובהם פקידי האוצר, כדי לבדוק היתכנות של החלטה כזאת או אחרת. אך לרכז מידע ולהסיק מסקנות הוא בהחלט יכול. 

3. השאלה הגדולה באמת היא מה הציבור הזה רוצה? למה הוא זקוק? מה חסר לו כעבור 30 שנה מאז תחילתו של גל העלייה הגדול? בסרטון שכבר הזכרנו, בעודו עומד ומציג לקהל את יועצו החדש, הזכיר נתניהו שני דברים בלבד: פנסיות ודיור ציבורי. את שני הדברים אי אפשר לקדם לשלב של ביצוע עד הבחירות. אך אם עושים עבודת תחקיר, אף לא מעמיקה מדי, יכולים לגלות אוצר שלם של נושאים מיוחדים שנמצאים שם, מוכנים למימוש כבר מזמן ורק מחכים להנחיה ברורה. 
 

אין צורך להמתין עד לאחר הבחירות כדי להילחם באלימות משטרתית כלפי יוצאי מדינות חבר העמים. הסגמנט הרוסי של רשתות חברתיות מלא בסיפורים מקוממים כאלה. יש בקרב ציבור דוברי הרוסית לא מעט טענות כלפי התייחסותו של השר לביטחון הפנים (מהליכוד!), גלעד ארדן, לנושא. אין צורך לחכות עד כינונה של הממשלה הבאה כדי לקדם נושא של קבורה אזרחית עבור אלה מהציבור ה"רוסי" שמוגדרים כ"חסרי דת". אין מספיק בתי קברות אלטרנטיביים, וזאת בעיה ידועה.
 

אין צורך לחכות עד הבחירות כדי לאפשר את עלייתם של כ־10,000 "סובוטניקים" (בני קהילה רוסית־נוצרית שהתייהדה ושחבריה מקיימים מצוות יהודיות שונות, וחלקם אף התגיירו) שעוד נשארו בכמה אזורים ברוסיה. עד כה לא אושרה עלייתם בשל חילוקי דעות הלכתיים בין רבנים מחוגים שונים. טיוטה להחלטת הממשלה בעניין זה כבר הוכנה ומחכה לשעתה במדפי משרד הקליטה. 
 

ויש עוד דברים שאפשר לא רק להבטיח אלא גם לקיים בשלושת החודשים הקרובים, ובזאת להוכיח לבוחר ה"רוסי" את רצינות הכוונות כלפיו. וכרגע יש לנתניהו גם מי שעיקר עבודתו הוא למצוא ולהביא לבוס רעיונות כאלה ולא רק לככב באולפני טלוויזיה שונים ולהתעמת עם אנשי ישראל ביתנו (אגב, הוחלט השבוע שבולשטיין לא יופיע יותר בכלי תקשורת בעברית ושיתרכז במדיה בשפה הרוסית. כי הבלטת העימות עם ליברמן מחזקת את ליברמן ולא את הליכוד, מסתבר).

4. ובינתיים בישראל ביתנו עוקבים אחר כל מיני התארגנויות פוליטיות הקשורות לרחוב הרוסי ומתכוננים להשיב מלחמה. אך לא לכולן. למשל, הוחלט להתעלם מהקמפיין החדש של המפלגות החרדיות הידוע בשם הקוד "חיבוק הדוב לאיווט". החרדים חושבים להביך את ליברמן בפרסום של כל תמונות הארכיון הנמצאות ברשותם שבהן איווט מופיע עם כיפה על ראשו/מתחבק עם אריה דרעי/נכנס לביתו של אחד הרבנים החרדים וכדומה. בסביבתו של ליברמן מגיבים בציניות ואומרים: "אם פוליטיקאי לא יודע לדבר עם כולם, הוא כנראה פוליטיקאי גרוע. וליברמן הוא פוליטיקאי טוב. אז מה הם מנסים למכור?".

גם הצהרותיו של ראש עיריית טבריה רון קובי לא נותרו ללא תשומת לבם של אנשי ישראל ביתנו. בסביבתו של ליברמן בטוחים שמאחורי כוונתו של קובי להקים "מפלגה חילונית ימנית" עומדים מקורבי נתניהו. הם אפילו יודעים לספר על פגישה סודית בין ראש הממשלה לבין קובי, שלדבריהם התרחשה במעון הפרטי של נתניהו בקיסריה לפני שלושה שבועות. ובכל זאת, בלשכתו של ליברמן (ויש כעת לרשותו שלוש כאלה: הוא נע בין חדרו בכנסת לבין לשכתו במשרדי המפלגה שברחוב ירמיהו בירושלים, וגם מגיע מדי פעם לבקר במטה הבחירות באור יהודה) שוררת אווירה אופטימית.

בימים האחרונים ליברמן חוזר ואומר שכל ממשלה צרה לא מקובלת עליו, ושבכוונתו לכפות על נתניהו ועל בני גנץ ממשלת חירום לאומית אחרי הבחירות. זאת בהנחה שישראל ביתנו תגביר את כוחה האלקטורלי כפי שמנבאים לה כרגע הסקרים (עד 10 מנדטים, לפי תוצאות של שני סקרי עומק שונים שנערכו לפני שבוע). 

לפי האסטרטגיה שאותה ליברמן נוקט, חשוב להוביל מהלכים, "להיות לראש ולא לזנב". וגם צריך לדעת להפתיע. עד כה יו"ר ישראל ביתנו די הצליח בשתי המשימות. האם יצליח גם להמשיך בקצב הזה עד 17 בספטמבר? כמו שנהוג לומר בתקשורת - "אנחנו ממשיכים לעקוב".