חקירות של פגיעות מיניות בילדים הן רגישות, וגורמים רבים עלולים לזהם אותן

הפרשה שהפציעה לחיינו עם הגשת כתב האישום בגין אונס קטינה בת 7 על ידי שרת בית הספר, מעלה תהיות בקשר לכמות המידע שפרצה החוצה מתוך תיק החקירה. אינני זוכרת אירוע כזה, שבו כל כך הרבה חומר מתוך תיק חקירה דולף לציבור.
 

החוק אוסר חד־משמעית כל פרסום שעלול להוביל לזיהוי קורבן עבירות מין וכן קורבן קטין של עבירה כלשהי. במקרה הזה, רבות פורסם. אפילו תמלילי העדות של הילדה בפני חוקרת ילדים פורסמו, וכך גם חוות הדעת של חוקרת הילדים. התקשורת הגיעה ליישוב של הילדה, פנתה לבני המשפחה, ראיינה שכנים והורים בבית הספר. כתוצאה מכך, הילדה, שגם כך סובלת מפגיעות קשות, לא יכולה להרים את הראש בלי שכולם יזהו אותה. 
 

בחקירת הפרשה נעשו כמה טעויות קשות, על פי הפרסומים שבתקשורת, טעויות שבסופו של דבר הובילו לחזרה מכתב האישום. חקירות של פגיעות מיניות בילדים הן רגישות מאוד, וגורמים רבים עלולים לזהם את החקירה ולמנוע יכולת להגיש כתב אישום. כל זה עלול לקרות גם מתוך כוונות טהורות.
 

ואיך אפשר במקרים שכאלה למצות את החקירה מבלי שתזוהם? קודם כל, חשוב הדיווח. יש לדעת שחלה על כל אדם חובת דיווח, אם יש לו יסוד סביר להניח כי בוצעה פגיעה בקטין או בחסר ישע אחר בידי האחראי עליו. החוק מחייב פנייה למשטרה או ל”עובדת סוציאלית לחוק נוער”. חשוב להבחין בין עובדת סוציאלית לבין עובדת סוציאלית לחוק נוער. בפועל, מומלץ לפנות למרכזי הגנה לילד, שבהם יושבים תחת קורת גג אחד גורמי טיפול שונים: חוקרי ילדים, חוקרי נוער (שוטרים), עובדות סוציאלית ורופאים משפטיים. אפשרות טובה אף יותר היא להתקשר ליחידת מאור, למוקד 105, שם יושבים אנשי משטרה, חינוך, רווחה ובריאות המכוונים את ההורים מה לעשות. 
 

חשוב מאוד לשמור על הממצאים השונים ולא לגעת בהם, כדי שהמשטרה תוכל לחקור ולהוציא מהחומרים ראיות. לדוגמה, אין לכבס את הבגד של הילד או לנקות את הילד לפני שהמשטרה או העובד במרכז ההגנה לילד תוציא ממנו דגימות דנ"א של החשוד. אפקט הזמן הוא קריטי, ככל שחולף הזמן, הראיות עלולות להזדהם וזיכרונו של הילד מיטשטש.
 

מטבע הדברים, ילדים בגיל צעיר נוטים להתבלבל בין מציאות לדמיון. לכן נדרשת מומחיות רבה בחקירת ילדים, המתבצעת על ידי חוקרת ילדים, שבסופו של דבר תעיד בבית המשפט במקום הילד נפגע העבירה.
 

הילד גם נוטה לרצות את הוריו ולהשתכנע משאלותיהם על מה שהתרחש במציאות. לכן, ברגע שההורים חושדים שבוצעה עבירה, עליהם לפנות בהקדם לעובדת הסוציאלית לחוק נוער או למוקד 105, ולא לנסות לחקור את הילד בעצמם. ההורים צריכים למעט בשאלות הראשוניות ולהיזהר משאילת שאלות סגורות, כגון “האם מי שנגע בך היה פלוני?”.  שאלות אלה עלולות לזהם קשות את החקירה, לפגוע במהימנות העדות ולגרום לסגירת התיק.