הליכים משובשים: תיק אונס בת ה-7 התנהל בצורה רשלנית ולא מקצועית

מתברר שלאחר שהילדה התלוננה בפני הוריה, הם פנו למשטרה באיחור של למעלה משבוע, ובזמן זה זוהמו או נכחדו ראיות חשובות. חוקרת הילדים, שהיא עובדת סוציאלית הממונה על פי דין, והיא זו שמציגה את עדותה של הילדה בבית המשפט, קבעה בחוות הדעת שלה שהיא איננה יכולה לאמת בוודאות שהזיהוי של קטוסה על ידי הילדה הוא מדויק ואמין. 
 

בנוסף, התברר כי החקירה נוהלה על ידי שוטרים זוטרים חסרי ניסיון מתחנת המשטרה המקומית ביישוב החרדי. גם התובעות מטעמה של הפרקליטות הצבאית היו חסרות ניסיון, ואף פרקליט בכיר לא היה מעורב בתיק. רק בשלב מאוחר יותר נכנסו לתמונה פרקליט המדינה, הפצ"ר וראש אגף החקירות. 
 

בינתיים התגלו הקשיים בתיק. למשל העובדה שמכתב האישום נמחקו הפרטים על המקום והמועד שבהם נעברה העבירה. אי־ציון פרטים אלו הוא פגם היורד לשורשו של כתב האישום ומשבש את הגנתו של הנאשם. למשל, הוא לא מאפשר לו לטעון לאליבי, טענת הגנה קלאסית.  
 

קטוסה היה עצור כמעט 60 יום. בהשוואה לכך, מעצר בארץ מעבר ל־30 יום מחייב בקשה של היועץ המשפטי לממשלה, הנבדקת על ידי בית המשפט בדקדקנות רבה ובקפידה. 
 

בכל הזמן הזה המידע שהצטבר נגד קטוסה לא היה מוצק דיו ולא נאספו די ראיות כדי להרשיעו. ובהיעדר סיכוי להרשעה לא היה מקום להגיש את כתב האישום הזה. משיכת כתב האישום לא מונעת הגשת אישום כזה בעתיד נגד קטוסה או נגד אחרים, אם החוקרים החדשים ישיגו ראיות מספיקות ומוצקות ויבססו תשתית עובדתית ראויה. 
 

וישנה גם שאלת המניע הלאומני: כשמדובר בחשוד ממוצא פלסטיני, יש נטייה טבעית ומובנת לחפש את המניע הלאומני מאחורי מעשי הפשע הפליליים שלו. לא פעם החשדות האלו מתאמתים ומניע כזה אכן נמצא. אלא שהשר לביטחון הפנים מיהר לקבוע שבכך מדובר, כשאמר שהחקירה צריכה להתבצע גם על ידי השב"כ. פוליטיקאי בכיר אחר זעק שיש להטיל על קטוסה עונש מוות אם יורשע. מכאן ועד הפיכת הפשע המתועב הזה לנושא פוליטי שנוי במחלוקת - הדרך הייתה קצרה. 
 

בבחירות ללשכת עורכי הדין שנערכו בשבוע שעבר נבחר עו"ד אבי חימי לכהונת יו"ר הלשכה. מכל מערכות הבחירות שבהן נטלתי חלק, זו הייתה הסוערת, היצרית והלוהטת ביותר. ראשית, משום שהתברר שבשנים האחרונות ללשכה יש משקל לעתים קריטי במינוי שופטים. שנית, משום שנעשה בבחירות הללו שימוש מוגזם ברשתות החברתיות. ולבסוף, זו הייתה מערכת הבחירות המכפישה ביותר שבה נתקלתי. 
 

לשכת עורכי הדין היא איגוד מקצועי שעניינה העיקרי אמור להיות דאגה לרווחתם של עורכי הדין. אך כמו ברוב מדינות העולם, מוסדות השלטון מטילים עליה גם תפקידים אחרים הקשורים למקצוע. 
 

בחוק לשכת עורכי הדין מ־1961 נקבע כי תפקיד הלשכה בין השאר הוא לקבל מתמחים ולפקח עליהם, להסמיך עורכי דין, לתת להם רישיון לאחר קבלתם כחברי הלשכה ולקיים שיפוט משמעתי בין חבריה. כמו כן, ישנו סעיף חברתי בהגדרת תפקידי הלשכה: לתת סעד משפטי למעוטי אמצעים שאינם זכאים לכך מטעם המדינה. אלא שבכך הלשכה לא תמיד מצטיינת.
 

תפקיד נוסף שנועד ללשכה בחוק הוא מינוי שני נציגים בכירים מטעמה לוועדה לבחירת שופטים. שני הנציגים הם חלק מהרכב שמונה תשעה חברים, המייצגים את שלוש רשויות השלטון. זוהי הדרך הטובה ביותר לבחירת שופטים שקיימת בעולם, אף על פי שיש בה לא מעט פגמים.  
 

בעבר נהגו עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים לפעול בתיאום עם השופטים של בית המשפט העליון. הבסיס היה מקצועי ולא פוליטי. אך עם איילת שקד כשרת המשפטים ואפי נוה כיו"ר לשכת עורכי הדין השתנתה המגמה, ועל פניו נראה שהברית והתיאומים נעשו בין הפוליטיקאים לעורכי הדין, והותירו את השופטים במיעוט בוועדה. מה שכמובן עורר עניין ציבורי ופוליטי רב.
 

קיימת ציפייה מוצדקת שקולה של הלשכה יישמע הרבה יותר בסוגיות ערכיות, משפטיות ומוסריות שעומדות על סדר יומה של מדינת ישראל, אך למרבה הצער, ללשכת עורכי הדין אין מקום של כבוד בשיח הציבורי הישראלי. דעותיה ועמדותיה לא נשמעות בדרך כלל, בוודאי לא כגורם משפיע שיש להתחשב בו. אני מקווה עכשיו, עם שוך הסערה, שהלשכה תחזור לתפקד לתפארת מדינת ישראל ולתפארת חבריה וכי הברית המקצועית והערכית שבין עורכי הדין לשופטים תתחדש.
 

הוועדה למתן היתרים דחתה פעמיים את בקשתו של ראש הממשלה לקבל מימון מחבריו לצורכי ההגנה המשפטית שלו. השבוע דחתה את בקשתו בשלישית. אלא שהוועדה טעתה בשיקול דעתה. בבג"ץ נגד החלטת הוועדה, שהוגש לפני כחודש, הושגה פשרה בין הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין. ראש הממשלה התחייב שאם הוא רוצה שהוועדה תדון פעם שלישית בבקשתו, עליו להמציא לה פרטים מלאים על רכושו והונו.
 

ראש הממשלה מטעמיו לא רוצה לחשוף את הנתון הזה, וזו זכותו המלאה. עכשיו הוא מצא דרך לעקוף את הוועדה, והציע כי יקבל את הכסף שנדרש לו כרגע לצורכי הגנתו המשפטית מידיד בארה"ב. לא כמענק, אלא כהלוואה בתנאי שוק. המבקר יוסף שפירא אישר ובצדק שכשמדובר בהלוואה מסחרית, אין צורך שראש הממשלה יפנה שוב לוועדה. על פי הפרסומים, האישור עורר את קצפם של חברי הוועדה, עובדי משרד מבקר המדינה ומתנגדי נתניהו.
 

רק שכמו כל אדם בישראל גם ראש הממשלה רשאי לבקש ולקבל הלוואות פרטיות, ולשם כך איננו זקוק לאישור של איש להוציא בדיקה של שני נושאים: שמדובר בהלוואה בתנאים מסחריים (על מנת שהיא לא תיחשב כמתנה אסורה) ושאין ניגוד עניינים בינו לבין נותן ההלוואה (שמא לנותן ההלוואה יש אינטרסים שראש הממשלה יכול לקדם אותם, לפחות למראית עין).