מחאת יוצאי אתיופיה: הבשורה לא תצא מהוועדות, אלא מתוכנו

לאף אחד בישראל אין ספק שבני העדה הישראלים מופלים לרעה, לא רק במשאבים, אלא בעיקר ביחס ובגישה. כשמדי פעם עולים לכותרות אירועים שבהם התעמרה המשטרה בבני העדה, או כששוטר יהודי ירה בצעיר ממוצא אתיופי, אף אחד לא באמת מרים גבה. התרגלנו לכך שמדי פעם עולה אפליית בני העדה לכותרות, בדרך כלל בגלל אירוע כלשהו של אטימות מצד הרשויות, בני העדה מוחים, והעניין יורד מהכותרות במהירות שבה עלה.
 

הפגנות בני העדה השבוע הוכיחו שאם החברה הישראלית לא תטפל בתופעה, היא לא תיעלם. להפך, נראה שהיא מתעצמת ונעשית אלימה יותר מפעם לפעם. במחאה האחרונה עלה הרף - לא עוד חסימת צירים ופגיעה בנהגים העושים את דרכם לבתיהם אחרי יום עבודה, אלא עימות אלים עם המשטרה, שריפת רכבים, השלכת בקבוקי תבערה וחפצים, וגרימת נזק כבד לאדם ולרכוש. 
 

עכשיו נותר לראות אם בעקבות האירועים השבוע משהו יזוז ביחס של המשטרה לבני העדה וביחס של החברה הישראלית בכללותה אל מי שהם בשר מבשרנו. שמעתי אנשים שדרשו השבוע להקים עוד ועדת בדיקה לחקר האירועים שהובילו למחאה האלימה. היו כבר מספר ועדות שדנו בסוגיה, ועדת פלמור אף הציעה דרכי פעולה אופרטיביות לטיפול שורש במגוון הבעיות שעמן מתמודדים בני העדה, אבל נראה שהשינוי צריך להתחיל בתוכנו. עם כל הכבוד לוועדות ולמסקנותיהן, לא מהן תצא הבשורה.

 

לפני מספר שבועות כתבתי כאן על אהוד ברק. ציינתי את מעלותיו, את נחישותו ואת חסרונו בנוף הפוליטי הישראלי. השבוע הוא הוכיח שהוא כאן כדי להישאר. יש לו כבר מפלגה, וממה שאני שומע, הוא פועל בכל המרץ כדי לנצח. השבוע כבר התברגו למפלגתו החדשה כמה אנשים טובים ומוכשרים, כמו יאיר גולן, יא־יא פינק ואחרים. 
 

בהמשך הוא מתכוון לצרף אליו גם את מפלגת העבודה ומרצ, ואולי גם את כחול לבן. ימים יגידו אם זה יקרה, ואם ברק יצליח לשכנע את גוש המרכז־שמאל שהוא המועמד, אבל בדבר אחד אין ספק - הוא יהיה דמות משמעותית בכנסת הבאה.
 

השבוע פורסם בערוץ 13 התחקיר של אורלי וילנאי וגיא מרוז על מעלליו כביכול של אייל גולן. בלי להתייחס לתוכן התחקיר, שהיה לא קל לעיכול, אפשר לגלות הבנה גם לכעסו של גולן, שהיה בטוח שהסיפור, שצץ לפני כשש שנים ונסגר מבחינתו - כבר מאחוריו. מצד שני, אי אפשר להשתמש במסקנות הפרקליטות כשזה נוח לך, ולהתנגד להן כשזה לא נוח. 
 

ראוי לזכור: תיקו של גולן לא נסגר מחוסר אשמה אלא מחוסר ראיות. אם הנושא לא היה מועלה לאחרונה על ידי גולן וסנגוריו, בניסיון לזיכוי מחוסר אשמה, ייתכן שהוא לא היה חוזר אליו כבומרנג.