בואו נתחיל מהחוק היבש. זכותו של השר אוחנה לפטר את מנכ"לית המשרד שלו. מנכ"ל משרד הוא תפקיד שבהגדרתו החוקית הוא "משרת אמון" של השר הממונה. אמיר אוחנה יכול לפטר את אמי פלמור מכל סיבה, מוזרה ותמוהה, שהוא יראה לנכון. הוא יכול לפטר אותה גם ללא סיבה. אם אביו או בן זוגו של אוחנה עומדים בתנאי הסף, הוא יכול למנות אותם לתפקיד הבכיר. לא מדובר בתפקיד של שומר סף ולא מדובר בפגיעה בשלטון החוק, למרות זעקות השבר והמחאה משמאל. יודעים מה? אפילו אם אוחנה באמת פיטר את פלמור בגלל ציוץ דלוח של יאיר נתניהו עליה – זו זכותו.
עד כאן מצד החוק היבש וכללי המנהל התקין. אבל מעבר לחוק היבש צריך שיהיה גם הגיון בשיגעון. מבאס שהצעד היחיד עד כה של שר המשפטים הוא לפטר את מנכ"לית המשרד. אוחנה נכנס לתפקיד לפני חודש ימים. ההחלטה הראשונה והיחידה שלו עד כה הייתה להדיח את אמי פלמור. כאמור, זו זכותו, אבל כחבר כנסת שקיבל זכות להגשים את חלומו ולכהן כשר המשפטים, אין לו שום מדיניות לקדם מלבד פיטורי מנכ"לית מקצועית? שוחחתי בשעות האחרונות עם בכירי משרד המשפטים על ההדחה המפתיעה. כולם שואלים "למה?", אף אחד לא יודע מה הסיבה. לדברי גורם במשרד, גם פלמור עצמה לא יודעת מה הסיבה. השר אוחנה בהודעה לתקשורת לא הסביר את הסיבה לפיטורים. גם פניותיי אליו בבקשה להסבר לא נענו.
מקורב למנכ"לית פלמור אמר למעריב: "אמי ממש לא יודעת את הסיבה להדחתה. למיטב ידיעתי לא נמסר כל הסבר. יתר על כן, לא ידוע לי על חיכוך, עימות, פיצוץ או ויכוח. פשוט ככה". צר לי, אך התנהלות של פיטורים ללא סיבה, היא לא מדיניות ימין. האם לא עדיף לנצל את ההזדמנות שאדם בעל דעות כמו אוחנה בתפקיד הרם כדי לקדם מדיניות אליה הוא הטיף כח"כ מן המניין, ולא סתם לאייש תפקידים במקורביו? זכותו, אבל לא חבל? לא ידועה לי שום רפורמה שנמצאת על השולחן, ממש כלום. מה שהיה הוא שיהיה.
רק לפני כמה ימים הליכוד הגיב לדיווח בתאגיד השידור הציבורי והתגאה בכך שבמשך 13 שנותיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, לא חל שום שינוי במערכת המשפט. "במשך 13 שנים ראש הממשלה נתניהו שומר וישמור על הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה - ללא שום שינוי. לא הייתה שום פגיעה בסטטוס קוו בענייני דת ומדינה ולא בענייני מערכת המשפט". באין מדיניות לקדם, מקדמים מקורבים.
זה הסיפור של שלטון הליכוד. זועקים במשך שנים על גבי שנים שמערכת המשפט שמאלנית ואנטישמית, תופרת תיקים ופועלת נגד החיילים והאינטרסים הביטחוניים של ישראל. אבל כשיש הזדמנות לשנות ולממש את האג'נדה כביכול, מתהדרים בכך שהליכוד שמר על הסטטוס-קוו במערכת המשפט, כאילו שמדובר בכותל המערבי או במערכת המכפלה. באין חזון ייפרע עם. באין חזון מסתפקים במשחק הכסאות.