חקירת השוטר שירה למוות בסלומון טקה מהווה הזדמנות לפוליטיקאים ואישי ציבור לצאת נגד המחלקה לחקירת שוטרים ולטעון שהציבור לא נותן בה אמון. הגדיל לעשות שר המשפטים אמיר אוחנה, שהודיע על הקמת ועדת חקירה ממשלתית שתבדוק את התנהלותה של מח"ש על רקע חקירת המקרה הזה. אני מניח שהוא רצה למצוא חן בעיני סביבתו הפוליטית, אך איני בטוח שזה יצליח לו. מח"ש אינה מושלמת, ואפשר לשפר את ביצועיה, אך אין צורך בוועדת חקירה לשם כך.
כל חטאה של מח"ש הוא שלא מצאה ראיות מספיקות על מנת להעמיד את הקצין הפוגע לדין באשמת רצח או הריגה, והיא כנראה תמליץ לפרקליטות להעמיד אותו לדין על סעיפי אישום קלים יותר, אם בכלל. הדבר היחיד שצריך להנחות את מח"ש, כמו גם את גופי האכיפה האחרים ובתי המשפט, הוא רק נתיב הראיות והחוק. במקרה זה כנראה שאין די ראיות לאשמה חמורה.
בעבר חקירות השוטרים נעשו בתוך המשטרה. הדבר עורר ביקורת ציבורית רחבה ואף זכה לביקורת של מבקר המדינה. אפשר היה לחשוב ששוטרים מקילים על הקולגות שלהם. הואיל והנראות חשובה היה טעם והייתה הצדקה להעביר את מח"ש לשליטתו ולפיקוחו של גוף אחר.
במשך שנים אחדות כיהנתי בבית הדין המשמעתי של משטרת ישראל, משום שהחוק קובע שלצד שני קציני משטרה בכירים יכהן גם עורך דין אזרחי, על פי מינוי מיוחד של שר המשטרה. כשהגעתי לכהונתי, גם אני הייתי בעל דעה קדומה, כאילו שוטרים מקילים ראש בעבירות של שוטרים אחרים. להפתעתי, כעבור זמן וכמה דיונים משפטיים מצאתי את עצמי במיעוט הסנגוריאלי מול שני קציני משטרה אחרים, שניסו להחמיר במקום שניסיתי להקל. הם היו הרבה יותר קיצוניים ממני בהתייחסות לעבירות השוטרים. התברר לי שכך היה בכל המוטבים: בעוד עורכי הדין הלא מעורבים נטו לבית הלל, קציני המשטרה כמעט תמיד נטו לבית שמאי. לחומרה.
למרות זאת, ב־2005, בעקבות ביקורת ציבורית נוקבת, הוקמה ועדה על ידי שרי המשפטים והמשטרה דאז דן מרידור ורוני מילוא, וזו המליצה, והמלצתה התקבלה, שמח"ש תעבור לפיקוח ואחריות של משרד המשפטים כחלק מפרקליטות המדינה.
עכשיו, בעקבות ההפגנות נגד האלימות המשטרתית במקרה של יוצאי אתיופיה והעובדה שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין של הקצין בעבירות חמורות יותר, רוצים פוליטיקאים ערב הבחירות לרצות את הציבור. אינני מבין את שר המשפטים וגם את אלה שמבקשים להקים ועדה: אם אנחנו סומכים על הפרקליטות שמלווה תיקי חקירות והעמדה לדין של כלל אזרחי ישראל, מדוע אנחנו לא סומכים על אותה פרקליטות כשמדובר בשוטרים?
נהפוך הוא: בשנים האחרונות לדעתי מח"ש פעלה בנחרצות יתר (או בשיטור יתר) נגד קציני משטרה שנחשדו בעבירות קלות וגרמה לפיטוריהם מהמשטרה, שלא תמיד היו מוצדקים. יוזמתו של אוחנה, אם הוא מתכוון לממש אותה, היא מיותרת ואפילו מזיקה.
# # #
אחד הדברים החמורים שהתגלו לאחרונה הוא הניסיון של חלק מיוצאי אתיופיה להכתיב למח"ש ולפרקליטות מה יהיו סעיפי כתב האישום שיוגש נגד קצין המשטרה שירה בסלומון טקה.
אין אדם בעולם, פרט לאנשי מערכת האכיפה, ובראשם היועמ"ש ופרקליט המדינה, שמוסמכים לקבוע מה יהיה סעיף האישום שבו יואשם פלוני או אלמוני, וודאי לא מוחים ברחוב. הם מחליטים בכפוף לראיות, לפחות לכאורה, שמצדיקות את כתב האישום, ואין שום סיבה לא לתת בהם אמון בעניין זה.
הריגתו של סלומון טקה נראית מיותרת וגם לא מוצדקת, אך על פי ממצאי מח"ש נראה שהיא נעשתה בטעות, ואולי מתוך קלות דעת. בין זה לבין הדרישות להעמיד את הקצין לדין באשמת רצח או הריגה תהום פעורה.
דרישה נוספת, שעליה מתכוונים המפגינים לעתור לבג"ץ, היא לקבל לידם את חומרי החקירה. ובכן, אין לאיש זכות קנויה לקבל חומרים מחקירה כלשהי, טרם שהוגש כתב אישום. וגם אז הזכות הזאת מוקנית רק לסנגור של מי שעתיד לעמוד לדין ורק ככל שחומר החקירה רלוונטי למשפט. אני מקווה ששופטי בג"ץ ידחו את העתירה על הסף, אם תוגש.
שש דקות ודי
התפתחות הטכנולוגיה היא ברכה גדולה לאנשים ולאנושות, אך אליה וקוץ בה. היא עושה אותנו תלויים יותר ויותר בנותני שירותים. אך במקום מענה אנושי אנחנו זוכים למענים דיגיטליים־אלקטרוניים ולהמתנות אינסופיות. החברות המסחריות כמובן שואפות להקטין את ההוצאות שלהן ולמקסם את הרווחים, ולכן ההקפדה על שירות ללקוח אינה נר לרגליהן, והם לא ממהרים להגדיל את כוח האדם שלהן על מנת שיהיו נציגי שירות רבים יותר שיוכלו לתת מענה הוגן לציבור ובזמן סביר.
במהלך השנים אנשים מצאו את עצמם לעתים ממתינים שעות בטלפון למענה אנושי מצד החברה שנותנת את השירות, לאחר ששיווקה בהצלחה את המוצר שלה. לשמחתנו, בכנסת היו לא מעט מחוקקים מימין ומשמאל שדאגו לנו, וכבר לפני שנים רבות, בעקבות יוזמתו של חבר הכנסת איתן כבל, תיקנה הכנסת את חוק הגנת הצרכן וקבעה כי החברות חייבות לענות לצרכן בפרק זמן מקסימלי של שלוש דקות. אך החברות המסחריות התחכמו לחוק, ויצרו מנגנון שאכן ניתן היה לקבל מענה תוך שלוש דקות, אך רוב המענים ביקשו להשאיר את מספר הטלפון של המטלפן והבטיחו לחזור אליו, ולעתים חזרו במהלך היום או כעבור יום.
גם חברי הכנסת יודעים להתחכם, ולכן בשבוע הקרוב אמור להיכנס לתוקפו תיקון חדש לחוק הגנת הצרכן, המחייב חברות להשיב לפונים תוך שש דקות, כולל הזמן במערכת לניתוב השיחות. למרבה הצער, החקיקה החדשה איננה מתייחסת למענה מהממשלה או מתאגידים ממשלתיים כמו הביטוח הלאומי. היא כוללת בעיקר חברות מסחריות.
גם הנושאים המטופלים בה מוגבלים, אם כי חשובים ומתייחסים רק לתיקון תקלה, בירור חשבון וסיום ההתקשרות. העונשים הקבועים בחוק גבוהים יחסית, וחברה שלא תעמוד ברגולציה החדשה עלולה להיקנס ב־22 אלף שקל. החברות עדיין יכולות לבקש מהפונה שישאיר את מספר הטלפון והן ישובו אליו כשנציגיהן יתפנו, אך אם הלקוח המטלפן יסרב, הן חייבות לענות לו תוך שש דקות.
צריך לברך את כבל שאחראי גם לתיקון הזה. יש גם לקוות שהחברות לא תמצאנה את הדרכים להתחכם גם הפעם, ויעמידו פנים כאילו הן עונות לדרישות התיקון החדש לחוק, אך מאידך לא ייתנו תשובות מספקות לציבור הנזקק להן. גם שירות הוא חלק מאיכות החיים שלנו.