ממשלות באנגליה הן בדרך כלל ממשלות חד־מפלגתיות. הדמוקרטיה הפרלמנטרית הבריטית כמעט אינה מכירה את השיטה הקואליציונית שתחת כנפיה מפלגות אחדות מתאגדות במסגרת הסכם קואליציוני, יוצרות רוב ונותנות אמון בממשלה. רוב מערכות הבחירות באנגליה מסתיימות כשאחת המפלגות המובילות זוכה לרוב מוחלט, ובכוחה של המנצחת להקים ממשלה ללא צורך במפלגות אחרות.
בבחירות הכלליות באנגליה ב־2010 מפלגת הלייבור בראשות ראש הממשלה גורדון בראון לא זכתה ברוב, כך גם המפלגה השמרנית בראשות דיוויד קמרון. אומנם השמרנים קיבלו יותר מושבים בפרלמנט (306) מאשר מפלגת הלייבור (258), אך לא היה בכוחו של קמרון להקים ממשלה שתחזיק מעמד לאורך זמן.
במציאות הפוליטית שנוצרה לא היה מנוס מלהקים ממשלה קואליציונית, הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. המפלגה שאפשר היה באמצעותה להשיג את הרוב הייתה המפלגה הליברל־דמוקרטית, שזכתה ב־57 מושבים בפרלמנט. בהשקפת עולמה ובאידיאולוגיה שלה הייתה המפלגה הליברל־דמוקרטית קרובה יותר למפלגת הלייבור, אולם לפי המסורת הבריטית יש לתת הזדמנות למפלגה שזכתה במרבית הקולות, כלומר למפלגה השמרנית. הליברלים־דמוקרטים נקרעו בתוכם בשאלה אל מי מבין שתי המפלגות לחבור.
בין מנהיגי שתי המפלגות הגדולות שרצו לכונן ממשלה החל מרוץ על תמיכתה של המפלגה הליברלית־דמוקרטית הקטנה, שניצלה את ההזדמנות וניהלה משא ומתן מקביל וקשוח. בסופו של דבר חתמו ראשיה על הסכם קואליציוני עם המפלגה השמרנית והקימו ממשלה עם קמרון, ראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות בריטניה. סגנו, ניק קלג, היה מנהיג הליברלים.
נכון, ישראל איננה בריטניה. אין לה מסורת פוליטית כמו באנגליה, והנימוס האנגלי אינו מאפיין את הפוליטיקאים שלנו. ובכל זאת, המצב שנוצר ב־2010 בבריטניה - תיקו ללא הכרעה ברורה - מזכיר במידה מסוימת את המצב בישראל.
# # #
בתום חגי תשרי פקע המנדט שהוענק לח"כ בנימין נתניהו על ידי נשיא המדינה בהתאם לחוק יסוד "הממשלה", להקים ממשלה חדשה בישראל לאחר הבחירות שנערכו בחודש ספטמבר. נתניהו החזיר את המנדט לנשיא כ־40 שעות לפני הזמן הקבוע בחוק (28 יום). הנשיא ראובן ריבלין, על פי סמכותו החוקית, העניק לבני גנץ את המנדט, על מנת לאפשר לו להקים ממשלה.
גנץ הודיע כי הוא מעדיף ממשלת אחדות לאומית ליברלית, וכי הסיעה הראשונה שהוא פנה אליה לאחר שקיבל את המנדט היא הליכוד, אלא שזו מגיעה למשא ומתן עם גיבנת, כאשר מצד אחד היא עומדת על כך שנתניהו יהיה ראש הממשלה הראשון בממשלת הרוטציה ומצד שני היא לא נוקבת במועד שבו הוא אמור לצאת לנבצרות, אם וכאשר יחליט היועמ"ש להגיש נגדו כתב אישום.
בנוסף, סיעת הליכוד מבקשת לנהל משא ומתן קואליציוני בשם גוש הימין כולו, המונה 55 חברי כנסת. מאידך סיעת כחול לבן מתעקשת בשלב הזה שגנץ יתמנה ראשון לתפקיד ראש הממשלה וכי הליכוד תנהל את המשא ומתן בשמה ולא בשם הגוש כולו. הנשיא ריבלין הציע מתווה של ממשלה פריטטית, שבה יש שותפות שווה בין המפלגות הגדולות, אך בינתיים אין להצעתו קונים. יכול להיות שהוא הציע אותה מוקדם מדי.
אם בני גנץ ייכשל במשא ומתן עם הליכוד, לכאורה עומדת לו האפשרות להקים ממשלת מיעוט בת 43 חברי כנסת, בתמיכת הרשימה המשותפת ובתמיכה חיצונית או אולי בהימנעות של מפלגת ישראל ביתנו. אך זו אפשרות תיאורטית, שסיכוייה קלושים, אם כי היא משמשת כאיום על הליכוד ותומכיה.
כיום נתניהו הוא ראש הממשלה מכוח עקרון רציפות השלטון ולא מכוח אמון הכנסת, ולכן סמכויות הממשלה המכונה "ממשלת מעבר" (ביטוי שאינו מופיע בחוק) מוגבלות לביצוע הדברים ההכרחיים לפעילותה השוטפת של המדינה. בהגדרה זו אינה יכולה להיות ממשלה פורצת דרך באף אחד מהתחומים החיוניים למדינת ישראל, כמו ביטחון, יחסים בינלאומיים, כלכלה וחברה.
לאחר שנתניהו החזיר את המנדט לנשיא - והפעם, בלי לפזר את הכנסת - עמדו בפני הנשיא על פי החוק שתי אפשרויות: להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ אחר (שיכול להיות גם מהליכוד, אילו נמצא כזה) או להודיע ליו"ר הכנסת שהוא אינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה. הנשיא בחר באפשרות הראשונה, והטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בני גנץ. לשם כך יעמדו לרשותו של גנץ על פי החוק 28 יום.
אם במהלכם הוא לא יצליח להקים ממשלה, כי אז על פי חוק יסוד "הממשלה" רשאים 61 חברי כנסת לפנות בכתב אל הנשיא ולבקש ממנו להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על ח"כ שהסכים לכך בכתב, והכל תוך 21 יום מתום התקופה שבה העניק הנשיא לגנץ את האפשרות להרכיב ממשלה.
אם אכן תוגש בקשה כזאת לנשיא, עליו להטיל בתוך 48 שעות את התפקיד על אותו ח"כ ששמו צוין בבקשה ולהעניק לו את פרק הזמן הנדרש לבצע את המלאכה. עוד קובע החוק כי אם לא עלה בידי אותו ח"כ להרכיב ממשלה, או אם הממשלה לא זכתה לאמון הכנסת, כי אז "יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה". הבחירות לכנסת יתקיימו ביום האחרון שלפני תום 90 הימים מיום הודעת הנשיא, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה לפי העניין. מאותו מועד נפסקים גם ההליכים להרכבת הממשלה, וכולם נערכים לבחירות נוספות. הפרידה מהמנדט של הנשיא לכל מועמד שהוא היא קשה, ומסמלת בדרך כלל דעיכה פוליטית.
הערכתי היא שבמהלך הזמן שבו גנץ ינסה להרכיב ממשלה, או אולי במהלך 21 הימים הנוספים לאחר שיסתיים המנדט, יגיעו הצדדים לפשרה על מנת להימנע מסבב בחירות נוסף, ויקימו ביחד ממשלת רוטציה בין הליכוד לכחול לבן, ממשלה שאליה יצטרפו מפלגות אחרות שתהיינה מוכנות לחתום על קווי היסוד שיוסכמו בין שתי המפלגות הגדולות.
אני מניח שלשם כך המפלגות הגדולות - הליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו - יצטרכו להתפשר או להחליט על ויתורים מסוימים. בקרב רוב הציבור יש רצון עז להקמת ממשלת רוטציה לאומית, ולרוב הציבור לא מפריע שמפלגה חרדית אחת או יותר יהיו שותפות לקואליציה החדשה, ובלבד שהשותפות תותנה בעקרונות הקואליציוניים שייקבעו על ידי המפלגות הגדולות, ובעניין זה של דת ומדינה, ושל גיוס חרדים לצה"ל, אין קושי גדול מדי להשיג קונצנזוס בין המפלגות הגדולות.
בימים האחרונים פורסם כי גנץ הציע לנתניהו שיוותר על אחד משני התנאים שלו: להיות רה"מ הראשון ברוטציה או לפרק את גוש הימין של 55 חברי הכנסת שעמם כרת ברית. החלטה אמיצה של נתניהו בעניין זה תקצר את תקופת אי־הוודאות.