המשוואה האיומה שיצר אביגדור ליברמן בין החרדים לבין המפלגה האנטי־ציונית בראשות איימן עודה ואחמד טיבי הינה דמגוגיה מקוממת. לא כי החרדים הם יהודים והרשימה המשותפת מורכבת בעיקר מערבים. ההשוואה מקוממת בגלל חוסר ההבחנה המכוון בין מפלגות המגדירות את עצמן כלא־ציוניות לבין מפלגות המגדירות את עצמן כאנטי־ציוניות.
נכון שהיסטורית ודתית, החרדים הגדירו את עצמם כלא־ציוניים. בכך הם נתנו ביטוי לחוסר שביעות הרצון מכך שהתחייה הלאומית היהודית בארץ ישראל נבעה מתנועות לאומיות חילוניות במהותן. התפיסה החרדית הייתה שמדינת ישראל צריכה לקום בבוא המשיח, ושהציונות לוקחת לעצמה תפקיד המאיץ באופן מלאכותי את סדר הגאולה. אבל כל זה היה בעל משמעות בעיקר לפני קום המדינה. לאחר קום המדינה וככל שאנו מתרחקים מתקופת ההתעוררות הלאומית היהודית בשלהי המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, כך הופכת התפיסה החרדית ליותר ויותר דקלרטיבית ופחות ופחות בעלת אחיזה במציאות.
הציבור החרדי, למרות הסתגרותו בדל"ת אמות בני ברק, מאה שערים ובתי המדרש, הולך ומשתלב בשוק העבודה, בשוק ההייטק וגם בצבא. הוא מעורב בחיי המדינה, מטמיע בה ערכים של ערבות הדדית ושל מפעלי חסד אדירים, המשרתים את כולם, בלי יוצא מן הכלל.
כולנו עדים לתרומתם האדירה של אנשי זק"א, שלקחו על עצמם לשמר את כבוד המתים ועוסקים בפעילות שאף אחד אחר לא היה רוצה לעסוק בה. כולנו עדים למפעלות החסד הכבירים של עזר מציון ויד שרה. כולנו מבינים שרק חוסר ליברליות וחוסר יכולת לקבל את סגנון החיים של הזולת מנעו מהרב פירר - שרבים בציבור החילוני חבים לו את חייהם ואת חיי קרוביהם - לקיים אירוע שיזם לגיוס כספים למטרת הצלת חיים. אבל לציבורים חילוניים שלמים במדינת ישראל קל מאוד לירוק לבארות שהם שותים מהן - ולראות ברבי מסאטמר, שאינו מכיר במדינת ישראל, ושמוביל פלג קיצוני ביותר שאינו מקובל על רוב החרדים - כראש המיינסטרים החרדי. זה כמעט ברמה של בושה לאינטליגנציה.
למעשה, אלמלא ניסיונות כוחניים נוסח לפיד וליברמן לשלוף את הציבור החרדי מתוך השטריימלים, להפשיטם בכוח מהקאפוטות ולגלח את פאות זקנם, קרוב לוודאי שהיינו עדים להשתלבות מואצת של הציבור החרדי בכל תחומי החיים בישראל. יוצא ששכרם של לפיד וליברמן בהפסדם. אבל זה נכון רק במישור המעשי והממש לא חשוב. במישור הפוליטי - השנאה לחרדים וההסתה המלאכותית נגדם נושאות דיווידנדים. הוכחה לכך שאפילו מוצאו של הישראלי האשכנזי, בן האליטות, או בן התרבות האירופית, מן הבבונים. כן, כן, אתה יכול להיות חובב ספר, שקורא בעיניים טרוטות בלילה את פושקין או את קישון, ועדיין להשתייך להמון הנבער מדעת, שרק תכוון לו את השנאה לתדר הנכון והוא נטען בזעם קדוש כל הדרך אל הקלפי.
יצירת קיטוב באופן מלאכותי ודמגוגי נועדה רק לצרכים פוליטיים. ריח הבחירות עלה באפינו. עכשיו צריך לשלוף מארון האחדות הלאומית את בגדי החג של הקיטוב. לשלוף מהמגירות את השיח המקומם, את הפרובוקציות, הדמגוגיות, הססמאות הנבובות, ההפחדות והשקרים - שמטרתם אחת: לשמר ואם אפשר לגדול במספר המנדטים. אם יש לך שנאה טובה אחת ביד - אתה על הסוס. רוכב לפני ההמונים המשולהבים. אם יש לך שתי שנאות בידיים - מצבך טוב יותר. במצב כזה אתה יכול אפילו להלך על חבל דק ולשמור על שיווי משקל.
לאחר שהניסיון להטיח את ראשם של נתניהו ושל גנץ זה בזה כשל - למה לא לנסות להטיח זה בזה את הראשים של גפני ושל טיבי. עד שייצאו ניצוצות. שא אש להצית - אין דבר. ממש כמשנת ז'בוטינסקי. אז בואו נשווה בין החרדים לבין חברי הרשימה הערבית המשותפת.
נזקי ההתכנסות
כל המפלגות החרדיות בישראל רוצות שתתקיים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית. הן אינן חותרות תחת אופייה הלאומי של מדינת ישראל. הן חשות הזדהות עמוקה עם נפגעי הטרור. הן חשות הזדהות עם אזרחי ישראל המותקפים בעוטף עזה ובאזור הדרום. הן מתפללות לשלום אזרחי ישראל בעורף והחיילים שבחזית. הן מייחלות לנפילת אויבינו ולניצחוננו.
לעומתם, מרבית חברי הרשימה המשותפת רואים בישראל אדמה פלסטינית כבושה, מתאבלים על שהידים, רואים בחיילי צה"ל פושעי מלחמה, מזדהים עם מאבקם של אויבינו, רואים בטרור מלחמת שחרור צודקת, ואינם מבכים פגיעה או נפילה של חיילי צבאה של מדינת ישראל או של אזרחי המדינה כתוצאה מפעולות טרור וירי מכוון על אוכלוסייה אזרחית. ראינו עד כמה הם מוכנים להרחיק לכת. היו לנו חברי כנסת ערבים שהשתתפו במשט נגד מדינת ישראל, היה מי שבאקט מובהק של בגידה סייע לחיזבאללה במלחמה נגד ישראל, והיה מי שבתרומתו הצנועה למאבק נגד ישראל הסתפק בהברחת טלפונים ניידים לאסירים הביטחוניים, תוך ניצול החסינות לרעה.
אני רוצה להזכיר כאן שרק לפני חודשים אחדים הייתה מפלגתו של ליברמן שותפה לניסיון לפסול את הרשימה המשותפת ולמנוע ממנה, כולה או מקצתה, להתמודד לכנסת. הוא לא יזם ולא יכול היה ליזום את פסילת המפלגות החרדיות, משום שהן פועלות, לדידו, במסגרת המשחק הלגיטימי. יתרה מכך, ליברמן ישב בממשלות ימין צרות יחד עם החרדים לאורך שנים.
על הרקע הזה אין פלא שתגובת החרדים על דברי ליברמן הייתה כה חריפה. בצדק הם נפגעו עד עמקי נשמתם. יש הבדל עצום בין ויכוח תיאולוגי־פילוסופי על אופייה של המדינה היהודית ומידת זיקתה לדת לבין ראיית הציונות כגזענות וכשאיפה להקמת מדינת כל אזרחיה שתבטל את אופייה היהודי של המדינה. אבל במסגרת ההתכנסות אל הבייס הפוליטי לקראת בחירות נוספות, גם החרדים יצאו מגדרם כדי להשיב מלחמה פוליטית שערה ולגבש את המחנה שלהם. חמת הזעם שלהם, שגרמה להם להטיח בליברמן כי הוא "אנטישמי", או "הצאר ניקולאי", הייתה מוגזמת אף היא ונועדה לצורכי בחירות בלבד. הרי בשוך הזעם ובהתפוגג ערפל הבחירות הבאות יצטרכו כולם להתרצות, להתפייס ולבחון ישיבה משותפת ליד שולחן הממשלה.
נותרו פחות מ־21 יום עד לפיזורה של הכנסת על פי חוק. בימים אלו שבהם כל הפוליטיקאים כבר פוזלים אל הקלפי - מצויה המערכת הפוליטית כולה בסוג של דילמת אסירים. כל מי שפניו לגישור על פערים ולניסיון לאחות קרעים עלול לצאת מופסד ולבזבז זמן יקר על ניסיונות שכנראה יהיו עקרים להקמת ממשלה במקום להתרכז בתעמולת בחירות. לכן כל המערכת מדורבנת לשבור את הכלים, להטיח האשמות ולנגח יריבים פוליטיים. רק נס יוכל למנוע בחירות נוספות. כרגע, כל השחקנים במערכת הפוליטית מכוונים בעיקר לטרפוד הנס. אז היכונו לעוד מסע של השמצות הדדיות. הפעם הוא רק יהיה חם יותר, רווי שנאה יוקדת יותר ועוצמתי יותר.