מלכה בת 3,000: כמו רבים בגוש דן קיבלתי את בשורת התחבורה הציבורית בשבת בשמחה. שמחתי בשביל הדור הצעיר שיוצא לבלות בערבי שבת, בשביל אלה שאין ברשותם רכב ושהמוניות יקרות עבורם, ורוצים להגיע לים, לבקר משפחה, לבלות עם הנכדים ועוד. ואומנם ביום שאחרי, כשהשמחה אחזה בכולם והפכה לחגיגת ניצחון, חשתי לפתע צביטה פנימית כואבת במצפון, בנשמה, צביטה שהחזירה אותי שנים לאחור, לכיתה ג', כשהוריי החליטו לעזוב את הקיבוץ שאלוהים לא נכנס בשערו, ואמי המנוחה שבאה מבית חרדי רשמה אותי לבית ספר חרדי ("יסודי התורה"). שם, בעולם החדש, שלא ידעתי ולא הכרתי, חונכתי שהשבת היא זו ששמרה על עם ישראל לאורך ההיסטוריה, שלאורכה היו לא מעט יהודים שהקריבו את נפשם על קידוש השבת, שכן חילול שבת המלכה זו אחת מהעבירות הקשות במסורת היהודית.
אני חילוני. אני רחוק מקיום תרי"ג מצוות, (להוציא דיני כשרות) ואילו הייתי יושב בוועדה שתפקידה לחרוץ את גורל התחבורה הציבורית בשבת, סביר להניח שהייתי מצביע בעד, כי תחבורה ציבורית בשבת חיונית בעיניי. אבל – ויש אבל - עם נקיפות מצפון. זהו פרדוקס שקשה לי להסביר אותו, שכנראה נובע ממה שנאמר בתלמוד: "גירסא דינקותא לא משתכחא" (מה שספגת בילדותך ילווה אותך לעד). כנראה שהמצפון היהודי מתעורר במצבים מסוימים אצל כל מי שהתחנך באוהלה של תורה.
71 שנים אנחנו חיים במדינה הזו ללא תחבורה ציבורית בשבת. ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, שהיה חילוני מובהק, החליט עם הקמתה שמדינת היהודים היא לא עוד מדינה כמו כל המדינות, כפי שהעם היהודי אינו כשאר העמים. לכן יש חשיבות לשמירה על צביונה היהודי של המדינה הצעירה. מסתבר שבעיית השבת בעת החדשה מטרידה את העם היהודי כבר יותר מ־120 שנה.
בראשית ימיה של התנועה הציונית התנהלו דיונים על שמירת השבת וחשיבותה לעם ישראל, כשעלו מחשבות לשנות את יום המנוחה והשבתון ליום ראשון, כמו אצל הגויים. דווקא אחד העם, שהיה רחוק מהדת ומזוהה כחילוני, היה בין אלה שנאבקו על שמירת השבת וראה בה ערך היסטורי־לאומי חשוב שאין להמעיט בחשיבותו, כפי שביטא זאת אז במאמרו "שבת וציונות" שזכה להד רב: "מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, לא יוכל בשום אופן לצייר, לדמיין לו מציאות של עם ישראל בלי שבת המלכה ואפשר לומר בלי שום הפרזה, יותר משישראל שמרו על השבת, שמרה השבת אותם", גם מקס נורדאו, מראשי הציונות, הצטרף לעמדת אחד העם ופרסם מאמר שבו כתב: "האם יעלה על הדעת שאפשר לאדם להיות ציוני מבלי לשמוע בעמקי נפשו מחאת הרגש הלאומי נגד חילול וביטול השבת?". מסתבר שיש לשבת קסם, כוח מאגי, לשמר את הייחוד שלה שפועל גם על אלה שרחוקים מהדת.
בראשית ימיה של התנועה הציונית התנהלו דיונים על שמירת השבת וחשיבותה לעם ישראל, כשעלו מחשבות לשנות את יום המנוחה והשבתון ליום ראשון, כמו אצל הגויים. דווקא אחד העם, שהיה רחוק מהדת ומזוהה כחילוני, היה בין אלה שנאבקו על שמירת השבת וראה בה ערך היסטורי־לאומי חשוב שאין להמעיט בחשיבותו, כפי שביטא זאת אז במאמרו "שבת וציונות" שזכה להד רב: "מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, לא יוכל בשום אופן לצייר, לדמיין לו מציאות של עם ישראל בלי שבת המלכה ואפשר לומר בלי שום הפרזה, יותר משישראל שמרו על השבת, שמרה השבת אותם", גם מקס נורדאו, מראשי הציונות, הצטרף לעמדת אחד העם ופרסם מאמר שבו כתב: "האם יעלה על הדעת שאפשר לאדם להיות ציוני מבלי לשמוע בעמקי נפשו מחאת הרגש הלאומי נגד חילול וביטול השבת?". מסתבר שיש לשבת קסם, כוח מאגי, לשמר את הייחוד שלה שפועל גם על אלה שרחוקים מהדת.
בעיני רוחי אני רואה את הגבות המתרוממות, לאמור: מה הוא רוצה להגיד כאן? עד שהצלחנו להגיע לתחבורה ציבורית בשבת, הנה עוד אחד שמבקש לשים מקלות בגלגלים. תשובתי פשוטה: לא ניתן לעצור את הקדמה, אבל כדאי להזכיר למי ששכח, שהמדינה הזו קמה כמדינה יהודית, עם מסורת והיסטוריה של כ־3,000 שנה, שהשבת היא חלק בלתי נפרד ממנה. העם היהודי עבר גלויות, פרעות, שואה - והשבת לעולם נשארת. אין מי שלא חווה לפחות פעם בחייו את תחושת קדושת השבת, את השעות שלפני רדת המלכה, את השלווה העוטפת כל פינה שיש בה חיים יהודיים, את הקידוש, את ארוחת השבת שמלכדת את המשפחה סביב השולחן.
שורות אלה לא באות למחות נגד התחבורה הציבורית בשבת, הן באות לומר: בואו לא נהרוס לגמרי את השבת, לא נפרוץ את כל הסכרים, לא נהפוך את השבת לעוד יום של חול - בפתיחת עסקים, בשירותים לא חיוניים ועוד. תחבורה ציבורית בימינו היא צורך קיומי חיוני, ועל כן היא צריכה להתקבל בהבנה גם אצל הגורמים הדתיים המתנגדים. אבל לא יותר מזה.