משאת נפשו של טום לנטוס, ניצול שואה ובעבר הנציג הבכיר של המפלגה הדמוקרטית בוועדה ליחסי חוץ של בית הנבחרים, הייתה כינונה של ברית הגנה בין ישראל לבין ארצות הברית. ואולם, בשיחות הרבות שקיימתי עם לנטוס - תומך עקבי ומסור בישראל שזכר השואה מעולם לא מש ממנו - נאלצתי להשיב לו שרוב גורמי הביטחון אצלנו סבורים שהסכם כזה איננו משרת את האינטרס הישראלי. אדרבה - הוא עלול להגביל את חופש הפעולה הצבאי שלנו; שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני הפורה בין אמריקה לישראל, והעיקרון המוסכם על כל הממשלים האמריקאיים האחרונים, לפיו לישראל שמורה הזכות "להגן על עצמה בעצמה" (הסכמה שמשמעותה חורגת מהניסוח המילולי הנ"ל) - ממילא עונים על רוב הדרישות של הסכם הגנה. כבר לא.
האיומים הביטחוניים העיקריים שעומדים בפני ישראל כיום ובעתיד שונים בתכלית מאלה שבפניהם עמדה בעבר - ושיכלה להם הודות לעליונותו של צה"ל ובזכות לכידותו של העורף. מולנו לא עומדת מדינה ערבית כזאת או אחרת, או אפילו ברית מדינות, אלא איראן, מיני מעצמה עם שאיפה הגמונית אזורית ובעלת כושר טכנולוגי ומדעי בלתי מבוטל, חדורת אידיאולוגיה דתית פנאטית ששאיפתה להשמיד את ישראל איננה בגדר ססמה ריקה, והמתקרבת לכושר ייצור של נשק גרעיני.
התקפת הטילים האיראנית על מתקני הנפט בסעודיה הייתה דוגמה לתכנון וביצוע משוכללים. גם העובדה שלסעודים לא היו אמצעי הגנה מתאימים, או שהם לא ידעו להפעילם, איננה מפחיתה מההישג המבצעי. אומנם ישראל איננה נופלת מאיראן באף לא אחת מיכולותיה בתחומים אלה ואחרים, ואף עולה עליה; יתרה מזאת, האמצעים שאת הכשרתם יזם דוד בן גוריון לפני 60 שנה (חרף התנגדותם של פוליטיקאים אחדים צרי אופק) מספקים לישראל "קיר ברזל" התרעתי וכושר תגובה משמעותיים.
ואולם, לישראל עקב אכילס: העורף. שטחה המצומצם והריכוז האוכלוסייתי והכלכלי באזורי המרכז יוצרים מצב פוטנציאלי של פגיעות יתר משיגור טילים על ידי האיראנים או שליחיהם. לישראל יש אומנם אמצעים מתקדמים ומשוכללים להגנה מפני טילים, אבל קיימות מגבלות כספיות, חרף הסיוע האמריקאי, מבחינת כמותם ואפשרויות פרישתם. לאיראן גם יש יכולות שלא היו למדינות ערב: פעולה באמצעות שליחים - החיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי, והמיליציות השיעיות הממוקדות בסוריה ובעיראק.
ישראל פעלה בשנים האחרונות בהצלחה ניכרת נגד הכוחות האיראניים והשיעים הנתונים למרות טהרן במקומות שונים - כשהפעולות הצבאיות המיוחסות לה משולבות בפעילות דיפלומטית ומדינית מעולה, הן מול ארצות הברית והן מול רוסיה. ברם, על אף יעילותן של הפעולות האלה, אין בהן בהכרח כדי להרתיע באופן מוחלט את איראן בפני המשך תוקפנותה הישירה והעקיפה נגד ישראל. מציאות זו מחייבת, בנוסף לאפשרויות פעולה אחרות, גם התייחסות מעודכנת לאופציה של הסכם הגנה עם ארצות הברית.
ארגון "ג'ינסה" האמריקאי, שחבריו הם קצינים בכירים לשעבר, רובם לא יהודים, ושחשיבותו עומדת ביחס הפוך להתוודעות הציבור אליו, שוקד מזה למעלה משנה על ניסוח טיוטה להסכם כזה, וכפי שהצהיר לאחרונה מייקל מקובסקי, שעומד בראש הארגון, מדובר בהסכם שיקבע בבירור שחופש הפעולה של ישראל איננו מוגבל, ושיחד עם זאת עונה על האינטרסים האסטרטגיים של אמריקה. הסנאטור לינדזי גרהאם כבר הודיע שהוא תומך בטיוטה של "ג'ינסה", ומיחסו האוהד של ממשל טראמפ לישראל ניתן להסיק שהרעיון יזכה לתמיכת הבית הלבן. אך כדי להבטיח את תקפותו ואת אריכות חייו של ההסכם גם כאשר נשיא אחר ישב בבית הלבן, חשוב שהוא יאושר בידי הסנאט על שתי סיעותיו.
גם היום יש בישראל מי שמתנגדים לרעיון הסכם ההגנה, אולי מפני שאינם מבינים את המציאות האסטרטגית והגיאופוליטית החדשה במזרח התיכון. אך טום לנטוס, שנפטר לפני 11 שנים, דווקא ראה את הנולד.