לא יכולים להיתמם: פרקליט המדינה היוצא שי ניצן מייצר אווירת היתממות בכל הקשור ליכולת ההשפעה של הפרקליטות על הזירה הפוליטית במדינה דמוקרטית. אין לי מידע שנתפרו לנתניהו תיקים ואיני טוען שכך נעשה, אך אני טוען כי יש לפרקליטות יכולת משמעותית להשפיע על הפוליטיקה. מאחר שאמון הציבור בפרקליטות נמצא בשפל, עליה להוכיח את חפותה. היא אינה יכולה להתקרבן, להסיר אחריות ולהטיל את האשם באחרים. זו היתממות והתנשאות על מחצית העם בישראל.
בכדי לנסות ולשמור על אובייקטיביות הדיון, נביט לרגע על מה שקורה בניסיונות ההדחה של הנשיא טראמפ בארצות הברית. שני עורכי דין דמוקרטים, ג'רי נדלר המכהן כיו"ר ועדת המשפט בקונגרס, ואדם שיף המכהן בוועדת המודיעין, מנסים להדיח את טראמפ או לפחות למנוע את בחירתו ב־2020. הם מובילים תהליך לכאורה משפטי אך הוא למעשה פוליטי. הקונגרס כנראה יאמץ את טענותיהם, כיוון שהוא בשליטת הדמוקרטים. בסנאט, שבו יש רוב לרפובליקנים, התיק כנראה לא יחזיק.
התיק הקודם שהוביל שיף, תיק הקנוניה הרוסית, שגרס כי טראמפ נעזר ברוסים כדי להיבחר, קרס. כיום מסתבר כי התיק נפתח בחוסר יושרה, עיוות נתונים וטעויות משמעותיות מצד רשויות אכיפת החוק. המינויים לקונגרס, לסנאט, ל־FBI, לתובע הכללי ולבית המשפט העליון בארצות הברית הם פוליטיים נטו. שופטי העליון מוצעים על ידי הנשיא ומאושררים על ידי הסנאט. יחד עם זאת, בארצות הברית יש מערכת איזונים והשיח הפוליטי/משפטי נעשה בשקיפות כמעט מלאה.
נחזור לישראל. בראיונות שהעניק ניצן הוא לא דיבר על עיקר כוחה של הפרקליטות: ההחלטה באילו תיקים לעסוק ואילו לסגור. באילו תיקים להתאמץ להכין תשתית ראייתית, ובאילו להקל ולמסמס. כתבי אישום אינם מתמטיקה. יש מרחב תמרון גדול להתרשמות, למושפעות רגשית ועוד. הפרקליט יכול לגרום לכך שתיקים של חביביו לא יטופלו באותה חריצות כמו תיקים אחרים. אינני אומר שהכוח נוצל לרעה - אני טוען שהוא קיים וההיתממות של ניצן חשודה.
בעברם של רוב בני האדם, ובמיוחד של אלו שהשפיעו ועשו משהו בחייהם, ניתן לפשפש ולמצוא סיבות לפתיחה בחקירה, ובהמשך לבנות תשתית ראייתית. לכן גם בשלב ההחלטה על פתיחת תיק יש לפרקליטות שיקול דעת ומרחב תמרון, שנותן לפרקליטות ולרשויות אכיפת החוק כוח שהם חייבים להישמר מכל משמר שלא לנצלו לרעה. הימנעות מניצול הכלים האלה והנראות הציבורית ישפיעו על אמון הציבור.
בשני המקרים, בארצות הברית ובישראל, מתנהל מאבק להחלפת שלטון שמרני ימני, כשבלבו מהלכים משפטיים לכאורה. בשני המקרים מדובר בשמאל שאיבד את השלטון, ומנסה לייצר דה־לגיטימציה מוסרית דרך הטלת ספק בטוהר המידות של ראש הפירמידה. אני מניח שיקל עלינו לשפוט את הפרקליטות לאחר פסיקות בית המשפט בעניין נתניהו, אך מה שמדאיג הוא שלעצם תהליך החקירה והגשת כתבי אישום יש תוצאות פוליטיות שסותרות את רצון הבוחר, ואולי גם את טובתו. זהו טשטוש הקווים המפרידים בין הרשויות.
הכותב הוא תא"ל במיל' ונשיא התאחדות התעשיינים לשעבר