בימים האחרונים פורסמה באמצעי התקשורת ההחלטה של משרד החינוך לשלב בובות כהות בגני הילדים. ההיגיון מאחורי המהלך - חשיפת ילדים בגילאים הצעירים לעולמות תוכן שונים מהמודל שהם רגילים אליו. זהו רעיון מבורך, אבל פעילות זו לבדה אינה מספיקה כדי לחולל שינוי תפיסתי ותודעתי עמוק.

עמדות שליליות על רקע מוצא וצבע מתגבשות כבר בגילאי 7-3 והילדים מזדהים ומעדיפים לשחק עם ילדים מקבוצת ההתייחסות שלהם. מטרת מיזם הבובות בגני הילדים היא לייצר חשיפה והיכרות של ילדים עם ילדים בעלי צבע עור שונה במטרה לשפר את עמדות ותפיסות העולם שלהם, ולא לראות את האדם השחור כזר וכשונה אלא כחלק ממגוון האנושי בחברה. בשנים האחרונות, לא מעט מדובר על חשיבות הנושא, ואני בתור איש חינוך, בן העדה האתיופית ואב לחמישה ילדים, מאמין שזה צעד חשוב וראוי.

אלא שהכנסת בובות לגני הילדים ללא היערכות כוללת של כל משרד החינוך, תעשה יותר נזק מאשר תועלת. מצב בו לא מכירים בגוונים שונים, בחברה הישראלית ובכלל, מוליד תופעות של גזענות, דעות קדומות וסטריאוטיפים כלפי חלקים גדולים בחברה הישראלית. תופעות אלה מתעצמות בעיקר אל מול אנשים בעלי צבע עור כהה, ובין הסובלים מכך נמנים יוצאי הקהילה האתיופית בישראל.

כבר בשנת 2013, כמנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך, הגשתי למנכ"לית משרד החינוך תוכנית לחנוך לרב גוניות, הכוללת שילוב בובות מגוונות בגני הילדים. יוזמה זו פותחה בגלל תופעות גזענות קשות שהופנו כלפי בני הקהילה האתיופית, ומטרתה ליצור עבור הילדים סביבה החושפת אותם למגוון הצבעים האנושיים והתרבויות הקיימות בישראל ולטפח אצלם חשיבה נטולת סטריאוטיפים וגזענות.

אנו כאנשי חינוך מאמנים שהדרך לטפל בגזענות ודעות קדומות היא באמצעות חינוך. על פי המחקרים חינוך כזה מתחיל בגיל הרך. הילדים נולדים נטולי דעות קדומות, אך כבר בגיל צעיר הם מגבשים את הזהות שלהם ואת עמדתם כלפי השונים מהם באמצעות התבוננות בסביבה: המשפחה, המחנכים, החברים, המסרים שהם קולטים מכלי התקשורת ומהסיפורים שהם שומעים, מהצעצועים שבהם הם משחקים ומהחברים שאותם הם פוגשים. האמצעי לחולל שינוי זה הוא בשילוב של מספר אמצעים: הכשרת הגננות לחשיבה ולחינוך רב גוני, רב תרבותי ופלורליסטי, שילוב של גננות כהות עור בגנים, הכנסת בובות לגן בעלות מגוון צבעים, ספרי ילדים המביאים לידי ביטוי את מגוון הרחב הקיים בחברה הישראלית, צפייה בסרטים העוסקים ברב תרבותיות ושמיעת שירים בשפות שונות, שירגילו את האוזן לפתח גם אהבה לטעמים מוזיקליים שונים ועבודה עם כלל הורי הילדים וחשיפתם לנושאים האלה על מנת שהמסר בבית לא יסתור את מה שהם מקבלים בגן.

פעולה חינוכית המשלבת בתוכה מרכיבים אלה תוכל להצמיח דור חדש שיראה את המגוון הקיים בחברה הישראלית כברכה, המאפשרת יצירתה של חברה רב תרבותית, סובלנית ופלורליסטית המכילה את המגוון שבתוכה והופכת אותו לנכס ולמקור גאווה.

אך ללא המרכיבים שלעיל, הבובה הכהה תהיה למעשה ריקה מכל תוכן ואף עלולה לעשות יותר נזק מאשר תועלת, כיוון שבמידה והגננת בגן לא תעבור הכשרה ראויה היא עלולה, בין אם במכוון ובין אם בתת מודע, לזנוח את הבובה בצד. המסר שיעבור לילדים יהיה אפילו חזק יותר מאשר היעדר בובה כהה בכלל. צריך לדאוג שבגנים יהיו בובות לבנות ובובות כהות ושגם הגננות וגם הילדים יתייחסו אליהן בצורה שווה.

החזון אליו אנו צריכים לשאוף הוא לחנך בני אדם לא לשפוט אחרים על פי צבע עורם, שפתם, אמנותם, לבושם, ולהביא למצב שבו בני אדם רואים בני אדם. נכון, יש שוני ואסור להתעלם ממנו, אבל זה לא אמור להיות מקור לשפיטה של תכונות אופי או יכולות קוגניטיביות. החברה הישראלית שלנו על כל גווניה: ערבים, יהודים, מזרחים ואשכנזים, לבנים, ושחורים, הופכת אותנו לחברה צבעונית - לכותנת הפסים המשגעת של יוסף וכל פס צריך לזהור ולתת מקום לגוון האחר.

הכותב הוא מנכ״ל ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה - nacoej