רות המואבייה, שאת מגילתה אנו קוראים בחג השבועות, הגדירה היטב את מתווה הגיור כשאמרה: "עמך עמי ואלוקיך אלוקי". בכך קבעה לדורות את נתיב הגיור הרצוי, כי רק ע"י הזהות היהודית הדתית "ואלוקיך אלוקי", שהוא חלק בלתי נפרד מהליך הגיור ובכך כל מתגייר חייב לקיים את מצוות השם,הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א צדק באמירותו נגד עולים אשר בזדון אוכלים נבלות וטרפות, או מתריסים במכווון ובזים לכל סממן יהודי במדינת ישראל, עד כדי שיש כאלו הנחזים כרודפי הדת היהודית בארץ ישראל.
גיור כהלכה הוא נכס וטאבו להעם היהודי, אסור לתת לשום גורם יכולת לגייר מלבד גדולי התורה, יחד עם הרבנות הראשית לישראל, בזכות הנוקשות הזו הצלחנו בכל התקופות לשמר את היהדות גם בזמני החשכה. לא ראוי כי מי שרוצה להתגייר ולהיות חלק בעם היהודי, ימשיך לאכול נבלות וטרפות, או יתריס נגד קיום התורה והמצוות. "אלוקיך אלוקי" כדברי רות המואבייה "קיום מצוות השם", ואם המתגייר לא יקיים את מצוות השם, יוצא איפה חילול ה' גדול, כי אתה משקר ומחלל את השם כיהודי בפרהסיה?
פרופסור ידידיה שטרן, סגן נשיא "המכון הישראלי לדמוקרטיה", כתב במאמרו "גיור ישראלי - מה מונח על הכתף?" כי "היחס המורכב והמשתנה של הרבנים בעניין הגיור של חיבוק וריחוק, של קבלה ושל חשדנות את המתגיירים לאורך כל תקופת העם היהודי קשור מן הסתם לגלגולי ההיסטוריה היהודית והכללית מעת לעת".
נראה כי בתקופה בה החמירו יותר הרבנים בהליך הגיור, הסיבה כי הרגישו חשש להתבוללות ובפרט בתקופות בהם העם היהודי היה נרדף, כך חששו יותר הרבנים כי הגיור הוא לא אמיתי.
אמנם במדינת ישראל לא באה לידי ביטוי הרדיפות האנטישמיות על רקע הדת היהודית, והתרבות היהודית במדינת ישראל נמצאת לכאורה בשיא תפארתה, אך דווקא בתקופה זו מתוך השפע הרוחני והדתי, נוצרים חששות של "כבדהו וחשדהו". לעניות דעתי גדולי ישראל יחד עם הרבנות הראשית מרגישים לא פעם ניכור ורדיפה של ממש מהמדינה כלפי כל סממן דתי, ויש שיאמרו גם כלפי כל סממן יהודי, כגון: השבת במרחב הציבורי, גיוס חרדים, או סנקציות על לומדי התורה, כמו"כ הדין האישי, נישואים אזרחיים ועוד.
לדוגמה: יום השבת הוא הקונצנזוס היהודי, יום השבת הוא יום השבתון של העם הנבחר אך מצער ומביש כי בשנה אחרונה הגדילו כמה מראשי הערים בגוש דן לפרוץ את חומות השבת ומוצאים באופן קבוע אוטובוסים ביום השבת ולהפוך את יום השבת ליום עבודה רגיל,כמו"כ חברי כנסת ומפלגות שונות עושות תחרות במדיות ובפרסומים גם על ידי סרטונים אנטישמים של ממש, נגד המסורת היהודית, כגון טהרת המשפחה, שבת, נישואים אזרחיים, גיור וכ"ד. ומכיוון שכך, לא פלא כי הרבנים וגדולי התורה מרגישים כי גם היום, "בשנת אלפיים ועשרים", כי הדת היהודית במדינת ישראל נמצאת בסכנת טשטוש וזהות. ולכן היום יותר מתמיד, החובה לשמר את הליכי הגיור ע"י ההסדר הקיים כיום, לפיו כל הגיורים יעשו אך רק בפיקוח גדולי ישראל יחד עם "הרבנות הראשית לישראל" והוא מחויב המציאות שבכך תישמר הזהות היהודית הדתית במדינת ישראל.
ובאם חלילה יגמישו את הליכי הגיור שלא בהסכמת גדולי ישראל, אזי יסתובבו כאן אלפי אנשים שיהדותם מוכרת לכאורה רשמית, אך מוטלת בספק על פי ההלכה היהודית, ורבים מהזרם החרדי הרדיקלי ואף מהזרם החילוני הכללי, כשיבואו להינשא, בעוד תקופה, יתקלו בבעיות קשות וספקות על כשרותם להינשא זה עם זה. אם כל מאן דהוא יגייר לפי מצפונו האישי, וללא הסכמה רחבה, דבר זה יגרום למרבית מהציבור הדתי להיבדל מהרישומים של המדינה ויצורו לעצמם אלטרנטיביות אחרות לרישום ולזהות, כבר אמרו חלק מאישי הציבור כי אולי יחזירו את רעיון של ספרי יוחסין, המאזכרים לא רק את דתו של האזרח, אלא גם את ייחוסו האישי, המשפחתי והעדתי.
דעתי כי "ספרי יוחסין" יגרמו ליותר מחלוקות וליותר קיטוב, בין כלל הציבור הישראלי. גם כך מדינת ישראל מחולקת לזרמים ועדות, ועל ידי "ספרי היוחסין" יתעוררו ויכוחים נוספים מי יהודי יותר, ומי פחות. מי דתי - ומי חילוני.
ובמקום למצוא היום את המאחד בין הזרמים במדינת ישראל, נמצא עצמנו מפלגים את הציבור במדינת ישראל למשפחות משפחות.
הכותב הוא עו"ד, סגן ראש עיריית בני ברק ויו"ר ועדת נבחרי הציבור בלשכת עורכי הדין