השאלה "לנקום או לא לנקום" צצה ועולה בעקבות כל סיכול ממוקד של מנהיג טרור. במקרה של קאסם סולימאני, שאלה זו מעסיקה רבים גם מחוץ לאיראן משום שמלבד להיותו אחראי על פעולות טרור רבות, הוא היה מפקד צבאי בכיר המקורב לעלי ח'מנאי, המנהיג העליון. קל וחומר כאשר החיסול נעשה על ידי מעצמה כמו ארצות הברית קבל עם ועולם.
לאתגר הניצב בפני איראן ולשיקוליה נוספה הצהרת טראמפ כי במידה ואיראן תמשיך ותפגע באמריקאים נוספים, היא תספוג מהלומה קשה ב־52 יעדים בשטחה, כמניין בני הערובה האמריקאים שנתפסו בשגרירותה בטהרן ב־1979. האיראנים מנגד השיבו גם הם באיומים. ניתן להניח כי בטהרן מבינים שבמקרה של התקפות ישירות חריגות מצדם, לרשות ארצות הברית מגוון אפשרויות הענשה מותאמות, בכללן תקיפת יעדי הגרעין. ולכן האתגר האיראני אינו פשוט.
"נקמה" איראנית ראויה תהיה בעצם דבקותה בהמשך ביסוס ההגמוניה האיראנית בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן וסילוק נוכחות אמריקאית מהמזרח התיכון. בעבור פעילות צבאית נקודתית לרשות איראן עומדים שלל כלים נמוכי עצימות שאותם בנתה לאורך זמן רב - ובהם ארגוני "שליח", מיליציות חמושות, ארגוני ורשתות טרור. לצד אלה, לאיראן צבא קונבנציונלי, מערכת טילים ארוכי טווח ויכולות סייבר במקרה של עימות מלא.
תגובה אמריקאית נוספת שתפגע בריבונות עיראק, כפי שכבר נעשתה בחיסול סולימאני ואבו מהדי אל־מוהנדס, מועדפת על איראן כדי לסכסך בין ארצות הברית לממסד העיראקי ואזרחיו. נקמת המיליציות העיראקיות נתפשת כמובנת מאליה ובה בעת מאפשרת לאיראן מרחב הכחשה. כמו כן, הפעלת מיליציות אחרות, כמו החות'ים בתימן וקבוצות טרור במפרץ או בסוריה, עשויות גם הן לספק לאיראן מרחב הכחשה ואליבי, עם העברת מסר ומימוש נקמה.
הדילמה העיקרית הניצבת בפני איראן היא האם בנוסף לכך, יש לפעול גם באמצעות משמרות המהפכה, ובוודאי במזרח התיכון. יתרונה של פעולה ישירה כזו בהיותה מענה ברור ובוטה שיסייע לשמר כוח הרתעה חבול, יבטיח את דיוקה וסיכויי הצלחתה, יספק את יצר הנקם ויעודד את מורל המפקדים והחיילים.
הסייג המרכזי להפעלת משמרות המהפכה, בוודאי תוך רתימת חיזבאללה הלבנוני, הוא בהעצמת ההתגרות והסיכון מול האמריקאים. לא ברור אם כך כיצד יכריע ח'אמנאי לגבי אופי התגובה לחיסול סולימאני. זאת לאור הסנקציות הכלכליות מצד ארצות הברית, כרסום ביכולת ההרתעה של איראן ופגיעה בכבודה הלאומי.
לסיכום, נראה אם כן, כי צפויות עוד תגובות מצד המיליציות בעיראק. יש סבירות גבוהה לעידוד מיליציות וארגוני טרור נוספים לפגיעה ביעדים אמריקאים. לגבי תגובת כוח משמרות המהפכה תאב הנקם, כנראה שינסה לפעול מתחת לרדאר, אולם סביר כי יישמר מפגיעה מוגזמת בארצות הברית או בבעלי בריתה, בעיקר ישראל, שעלולה להשיב מכה שערה. הרגעת המצב טמונה אם כן בתגובה אמריקאית מדודה להתקפה האיראנית האחרונה, בפעילות דיפלומטית חשאית ובמדיניות איראנית מרוסנת שתפנה את מקומה של ההתלהמות הצבאית לדיפלומטיה רציונלית.
הכותב הוא חוקר בכיר ב־INSS וראש התוכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה