התגובות הרוסיות על חיסול סולימאני כללו גינויים, נבואות זעם על סכנות ליציבות המזרח התיכון ולביטחון העולם, קינות על סתימת הגולל על הסכם הגרעין ואף איום בסכנה גוברת לחייהם של אזרחים אמריקאים. רוסיה אף הביעה רשמית את תנחומיה לאיראן על מותו של סולימאני אשר “חתר במסירות לקידום האינטרסים הלאומיים האיראניים”.
אין ספק כי פעולה זו וההפצצות האמריקאיות בשבוע שעבר בעקבות הרג הקבלן האמריקאי בעיראק, היוו שינוי בולט מהקו הסובלני והסופג שארצות הברית הפגינה לאחר אירועים כגון הפלת המל”ט האמריקאי על ידי איראן, משלוח כוחות רוסיים בגלוי לוונצואלה והפגיעה במתקני הנפט של בת בריתה של ארצות הברית, סעודיה.
אין ספק גם כי בתהליך הערכת הסיכונים בקרמלין, הרג סולימאני יילקח בחשבון בעת שההנהגה הרוסית תחליט על צעדיה הבאים בזירות אזוריות, כגון לוב ותימן. למרות הצהרות אמריקאיות כי הפעולה לא נועדה להביא לשינוי המשטר באיראן, הדוברים הרוסים התייחסו להרג סולימאני כפגיעה במי שכינו “איש ציבור של מדינה ריבונית שעמה ארצות הברית לא נמצאת במצב מלחמה”, ולכן פירשו את הפעולה כמכוונת להביא לשינוי במאזן הכוחות במזרח התיכון.
בנוסף, הפעולה האמריקאית עוררה בוודאי חשש במוסקבה כיוון שנגעה בעצב החשוף של סכנה בפגיעה אישית בבכירים אשר מדיניותם מנוגדת לאינטרסים אמריקאים. ארצות הברית הבהירה כי פגיעה באזרחים אמריקאים ובנציגויות אמריקאיות בעלות רגישות גבוהה במיוחד, בוודאי על רקע תקיפות השגרירויות בטהרן ב־1979 ובבנגאזי ב־2012, מהווה חציית קווים אדומים שמחירה גבוה. מעבר לכך, ההתנהלות האמריקאית שנתפסה במוסקבה כנרפית וכשחיקה בהרתעה האמריקאית, המחישה לרוסים את עוצמת ארצות הברית ואת מסוגלותה, גם בשנת בחירות, לעשות בה שימוש.
עם זאת, ולמרות הקולות המהללים את שובה של ארצות הברית לזירה המזרח־תיכונית, יש לשאול אם חל שינוי שיגביל את רוסיה בחיפושיה אחר אזורי השפעה ודריסת רגל גלובלית. הצעדים האמריקאים, דרמטיים ככל שיהיו, מוגבלים עדיין לפעילות עונשין תגובתית נקודתית, ועד כה, לא נראה כי ארצות הברית מתכוננת לשנות את התנהלותה זו. לפיכך, המשוואה הרוסית של משחק סכום אפס מול ארצות הברית, גם אם התחדדה במידת מה, לא השתנתה. רוסיה עדיין יכולה להמשיך ולחתור להעצמת מעורבותה במזרח התיכון, כיוון שעוצמתה הכלכלית והצבאית של ארצות הברית לא צפויה להיות מתורגמת למעורבות אמריקאית גדלה באזור.
לפעולה האמריקאית יש גם היבטים חיוביים מבחינת מוסקבה. למשל, אי־היציבות לאחר חיסול סולימאני בשוקי העולם והאזור תורגמה לעלייה במחיר הנפט, שממנה נהנית רוסיה – מדינה שמשאבי האנרגיה שלה הם מקור הכנסה ראשון במעלה. כמו כן, טווח הזמן המיידי לאחר הפעולה האמריקאית שבו תשומת הלב הבינלאומית התמקדה בעיראק, נוצל על ידי רוסיה (וסוריה) לפעילות צבאית אווירית מוגברת נגד גורמים אסלאמיסטים חמושים באזור אידליב.
השלכה נוספת היא עיכוב צפוי של ההתעצמות האיראנית בסוריה. מבחינת רוסיה, ייצוב שגרה שלווה שתאפשר אקלים בטוח לעסקים בסוריה הוא יעד עליון. לפיכך, ההתעצמות האיראנית בסוריה שגוררת מתקפות ישראליות מנוגדת ליעד זה. חיסול סולימאני לא צפוי להביא לשינוי המדיניות האיראנית באזור, אך בגלל מרכזיותו של האיש לתהליכים שאיראן מקדמת, עשוי לחול עיכוב משמעותי בתהליכים אלו בהיעדרו. כמובן שאין לצפות כי מוסקבה תימנע מגינוי פומבי של ארצות הברית, אך במידה משמעותית הפעולה האמריקאית לא סתרה יעדים רוסיים במזרח התיכון.
הכותבת משמשת חוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון