דונלד טראמפ הפך לנשיא השלישי בהיסטוריה שבית הנבחרים מצביע בעד הדחתו. המחוקקים בבית הנבחרים, דמוקרטים ברובם, קבעו בשתי הצבעות שיש להדיח את טראמפ בגין שני סעיפי אישום בפרשת "אוקראינה־גייט": ניצול סמכות לרעה ושיבוש הליכים בקונגרס.
זו לא הפעם הראשונה שבה מנסים להדיח את טראמפ. לאחר היבחרו הגישו חברי קונגרס דמוקרטים כמה הצעות לפתוח בהליכי הדחה, אבל אלה נדחו. עם פרסום דוח מולר באפריל 2019, ולאחר שהשיגו את הרוב בבית הנבחרים בסתיו האחרון, גברו הקריאות מהצד הדמוקרטי לפתוח בהליך הדחה, אך מסקנותיו של הדוח לא שינו את דעת הקהל בארה"ב, ויו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי סירבה לפתוח בהליך הדחה באומרה שהראיות לא מספקות הוכחות חותכות המצדיקות פתיחה בהליכים.
הפסיכיאטר ד"ר ג'ון גרטנר עומד בראש קבוצת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שכתבו ספר שכל מטרתו להביא להדחתו של טראמפ על סעיף של חוסר כשירות. לטענתם, טראמפ לא יציב וסובל ממספר פתולוגיות, ביניהן אישיות קרימינלית, המתבטאת בהפרת חוקים ונורמות ללא תחושת חרטה, אשליה גרנדיוזית (טען שקהל רב יותר הגיע להשבעה שלו מאשר לזו של אובמה), פרנויה המתבטאת בתיאוריות קונספירציה (טען שאובמה צותת לו במהלך קמפיין הבחירות), הפרעת אישיות אנטי־חברתית, המכונה לעתים סוציופתיה (שואב סיפוק מרמיסת אנשים חלשים), תחושת קורבנות מתמדת, נרקיסיזם ועוד. התנהגות זו, הם מזהירים, מקצינה עם צבירת כוח פוליטי נוסף.
הסכנה החמורה, הם אומרים, היא שכתוצאה מתפיסת מציאות מעוותת, טראמפ אפילו לא מודע לשקריו: "הוא מכופף את המציאות כך שתתאים לצרכים הנרקיסיסטיים ולפנטזיות הפרנואידיות שלו". אך על אף שהוא נתפס משקר ללא הרף, על אף אינסוף סקנדלים ופרובוקציות, לא רק שהוא לא ניזוק פוליטית - אלא שהתמיכה בו רק מתחזקת.
"אני יכול לעמוד באמצע השדרה החמישית בניו יורק ולירות במישהו ולא אפסיד קולות בוחרים", אמר טראמפ בנאום שנשא בפני תומכיו לפני הבחירות. אתם מסוגלים לדמיין מנהיג אחר שהיה מעז לומר זאת בפומבי ולצאת ללא נזק פוליטי?
אז מה עומד מאחורי ההערצה העיוורת לטראמפ, הנשיא שלא דופק חשבון, שחולל הכי הרבה מהומות בהיסטוריה, ושניתוחים פסיכולוגיים של התנהגותו ונאומיו מעלים שוב ושוב שהתנהלותו פתולוגית, ומדוע התמיכה בו מצד העם רק תלך ותתחזק?
טראמפ משחק ברגשות. נבדקים צפו ב־40 דקות של סרטונים שבהם נצפו מועמדים פוליטיים שונים, כשהפעילות במוחם מנוטרת. הממצאים לא הותירו מקום לספק: טראמפ מצליח ליצור עוררות רגשית ולשמור את מערכת הקשב פעילה לאורך זמן רב יותר מכל מועמד אחר. דפוס הפעילות הגבוה נרשם אפילו כשטראמפ דיבר על דברים שנויים במחלוקת, שלא היו מקובלים על הנבדקים.
כששאלו דמוקרטים, תומכים של הילרי קלינטון, "מה הרגשתכם בנוגע למה שטראמפ אמר לגבי מדיניותו נגד מהגרים?", התשובה הייתה חד־משמעית: "הוא מעורר בנו פחד".
אך כאן מגיע הטוויסט הדרמטי בעלילה: אף שהצהירו כי חשו פחד למשמע דבריו, גרף הפעילות המוחית הראה עלייה חדה בתחושת הנאה וריגוש חיובי. רק לאחר שהנבדקים חשבו על הדברים באופן רציונלי, הם סיננו את העונג וטענו שחשו פחד. אנשים אוהבים את הריגוש הזה, שמקורו בחוסר יכולת לצפות את ההתנהגות ובאלמנט ההפתעה, מה שמסביר את ההנאה מסדרות מתח ובידור. טראמפ מחזיק את האנשים משני צדי המפה במתח ובציפייה לשערורייה הבאה.
מהי הסיבה לפער בין מה שהצהירו מתנגדיו לרגשות שהוא עורר בהם?
לא רק שאנו אוהבים פרובוקציות, אנו שואבים סיפוק והנאה מרוע, גזענות, אפליה ולאומנות ברמה הבסיסית ביותר. כולנו, ללא יוצא מן הכלל. למרות זאת, רוב האנשים יעידו כי אינם אוחזים בדעות קדומות ושהם מתנגדים לאפליה.
קשה להאמין? קבלו הוכחה - צפייה של כמה מילישניות בתמונה של אדם מגזע אחר, זה כל מה שמוחנו צריך כדי לעורר אצלנו רגש שלילי. אבל אם אראה לכם את הפנים זמן ארוך מספיק, החלק הרציונלי במוח ידאג לתקן את הנטייה הראשונית. אבל לא לכולם אכפת מספיק כדי לבצע את התיקון הזה. לכן גם מתנגדיו חשו סיפוק לא מודע מדבריו, אבל מכיוון שהם לא תופסים עצמם ככאלה שנהנים מאגרסיות, אזורים גבוהים במוחם דאגו לווסת את הדחף.
סאדיסט מצוי. טראמפ יוצר כאוס במערכת הפוליטית ובסדרים שהיו נהוגים עד עכשיו, ולכן הוא חביב במיוחד על סוג מסוים של אנשים שבספרות מכונים "טרול" או "סאדיסט מצוי". אלו הם אנשים שתפקודם נורמלי ושאינם בהכרח עבריינים, אך שואבים סיפוק רגשי מסוים מיצירת מהומות, בלגן ופגיעה בסדר הקיים. סגנונו של טראמפ מבטא מרד בפוליטיקלי קורקט, ניתוץ מוסכמות. הוא אימפולסיבי ולא מפחד לומר את אשר על לבו, ולכן טרולים שואבים סיפוק רב מלצפות בו, אך בעיקר - לצפות כיצד כל חסידי הפוליטיקלי קורקט יוצאים מכליהם.
אישיות סמכותנית. קבוצה נוספת הנמשכת לטראמפ היא אנשים בעלי אישיות סמכותנית (Authoritarian personality) - אנשים בעלי העדפה למבנה היררכי, הנוטים לחלק את העולם לטוב ורע ולהביע דעות קדומות בתדירות גבוהה. בנאומיו, טראמפ יוצר הבחנה ברורה בין קבוצות הנתפסות כשייכות לסטטוס גבוה (לבנים) לאלה הנתפסות כשייכות לסטטוס נמוך (מהגרים ומיעוטים). הוא רואה אנשים בשחור ולבן - קורא למוסלמים "מסוכנים" ולמהגרים מקסיקנים "אנסים ורוצחים".
אסטרטגיית ניהול האימה. אחת התיאוריות הנחקרות בפסיכולוגיה חברתית היא תיאוריית ניהול האימה, המסבירה מדוע אסטרטגיית הטלת האימה של טראמפ כל כך אפקטיבית. על פי התיאוריה, ישנו קונפליקט פסיכולוגי בין הרצון לחיות לבין המודעות לכך שהמוות הוא בלתי נמנע. כדי לנהל את החרדה אנו מאמצים מערכות סמליות כמו דת, תרבות, זהות לאומית, המקנות תחושת נצחיות ומספקות משמעות. זו הסיבה לכך שכשמזכירים לאנשים את היותם בני תמותה, הם נעשים קנאים יותר לזהות הלאומית ונוטים להשקפת עולם ימנית ומיליטנטית.
בעצם ההבניה של איומים קיומיים בדמות מהגרים מוסלמים והיספנים, טראמפ מייצר מצב פסיכולוגי שבו תחושת הפגיעות עולה, ובתגובה מתחזקת הזהות הלאומית וגוברת השנאה כלפי קבוצות החוץ. במצבים אלו, אחרי שמצאת גורם סמכותי שנותן לך תחושת ביטחון - פחות אכפת לך מהערות פרובוקטיביות ומעלבונות.
אז בואו נודה על האמת: לקלל, להגיד לאנשים מה באמת חושבים עליהם, להפלות, בלי לנסות להיות פוליטיקלי קורקט כל הזמן ולשים לב למה שנאמר, זה תענוג צרוף. זה משחרר דופמין ומספק פורקן לדחפים וליצרים הפרימיטיביים. זהו סוד הקסם של טראמפ, ואל תתפלאו אם נתחיל לראות יותר ויותר מנהיגים שיאמצו את הגישה הזו.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה