ב־2016 הפך תקציב משרד החינוך לתקציב הגבוה ביותר מבין משרדי הממשלה (72 מיליארד שקל). כן, גבוה מתקציב משרד הביטחון במדינה שמשקיעה לא מעט בביטחון. בסך הכל בשנים 2000־2018 עלה תקציב החינוך ב־63%. ומה עשה שר החינוך לשעבר נפתלי בנט לנוכח העלייה הדרמטית הזאת? בעיקר חיזק את החזקים וקידם את "אומת ההייטק" (המהווה רק 5% משוק העבודה) באמצעות עידוד לימודי 5 יחידות מתמטיקה.
במרוץ הזה למצוינות, התלמידים המוחלשים הם מטרד. הם מכתימים את הממוצעים בהישגים ירודים. מה עושים? מחביאים אותם בחצר האחורית של משרד החינוך. נוער נושר, נוער בסיכון, תלמידים חולים - כולם מועסקים על ידי מורי קבלן במה שמוגדר "תוכנית". ממש לא חלק ממערכת החינוך. ממש כביש עוקף סטטיסטיקה. כך, בהדרגה, מועסקים 13% מהמורים בישראל כמורי קבלן. ללא משמעות לוותק, ללא ידיעה אם יועסקו לאחר החופש גדול, ללא משכורת בחופשות משרד החינוך. בתנאים הללו הופכת העבודה עם התלמידים המוחלשים ביותר לעבודה זמנית בלבד - והתוצאות בהתאם לכך.
אך המורים הללו - שמלמדים ילדים משותקים לתקשר עם העולם, שהם בבחינת תחנה אחרונה לנוער הנושר, שנלחמים כדי שנער מבולבל לא ייכנס לכלא - הם הם "המורים של המדינה".
אם נרצה באמת בצמצום הפערים, הרי ששר או שרת החינוך הבאים של המדינה יידרשו להכיר בחשיבותם של המורים הללו ולהעסיקם ישירות על ידי משרד החינוך וכן להתמקד בטיפוח בני הנוער המוחלשים ולא בטאטוא ובטיוח. הכותב הוא ראש ענף התקשורת בארגון כוח לעובדים.