מה ששנוא עלייך: מילדותי אהבתי את הסיפור על ג’סי אוונס, האתלט האמריקאי השחור שכבש את אולימפיאדת ברלין 1936 וזכה בה בארבע מדליות זהב. דמותו והישגיו של אוונס היו אז סטירת לחי מצלצלת על פניה של גרמניה הנאצית ועל פרצופה המכוער של תורת הגזע. רק לאחר שנים למדתי לדעת כי אוונס עצמו, יחד עם עוד חמישה מחבריו, ספורטאים שחורים בנבחרת האמריקאית, סבלו בארצם ובנבחרת עצמה מאפליה בוטה ומכוערת על פי מיטב חוקי “ההפרדה הגזעית” האמריקאית.
לאחר הניצחונות המלהיבים באולימפיאדה נערכה חגיגה נוצצת במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק לכבודו של אוונס. כשגיבור הערב הגיע לפתח המלון הפנה אותו השוער לכניסה צדדית המיועדת לשחורים והוא עלה אל אולם הנשפים במעלית הסחורות והעובדים המיועדת לשחורים. רק ב־1967, שנת מפנה גם למדינת ישראל, בוטלו אחרוני חוקי הגזע במדינות רבות בארצות הברית.
אנו בישראל יכולים להיות גאים בכך שכבר 20 שנים קודם לכן, בתש”ח 1948, בתקופה שבה הופלו והושפלו אלפי שחורים אמריקאים על פי חוק, חרתה מדינת ישראל על דגלה, עם עצמאותה, את השוויון ואת כבוד האדם וכבוד הבריות כולם: “מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין”. חללו של כל העולם שסביבנו, לאחר המלחמה והשואה, היה רווי דם וסבל בדיוק בגלל רעיונות של אפליה ושנאה על רקע גזע דת ומין.
עקרונותיה אלה של מדינת ישראל היו והינם אוויר לנשימה לאנושות כולה, חמצן וחומר אנושי מחיה בעולם דחוס של חנק ושנאות אין קץ. עקרונות אלה שהוגדרו כ”חזונם של נביאי ישראל” יונקים קודם כל מתורת ישראל – תורת כבוד הבריות וכבוד כל אדם.
יסוד מוסד בעולמה של היהדות ותורתה הוא רעיון בריאת האדם בצלם אלוהים. מכאן המסקנה המתחייבת בדבר ערכו, כבודו ושוויונו של כל נברא. הוא – רבי עקיבא – היה אומר: “חביב אדם שנברא בצלם” (מסכת אבות ג, יד), והוא כידוע גם אמר: “ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”. לעומת רבי עקיבא והכלל הגדול אומר החכם בן עזאי כך: העיקרון “זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלוהים אדם על הארץ בדמות אלוהים עשה אותו” הוא כלל גדול יותר. רוצה בן עזאי ללמדנו שטוב לדבר על אהבה. זו יקרה מאוד אבל נדירה מאוד. האהבה איננה העיקרון המעשי והיעיל של קביעת הנורמות והחוק בחברה. גדול ממנה, בתרגומו המעשי, ערך הכבוד והשוויון לכל הנברא בצלם אלוהים. זהו יסוד היהדות והאנושות.
זוהי הסיבה שבאותם הדורות טבע הלל הזקן את מטבע הלשון הכי יסודית ואנושית במילים: מה ששנוא עליך – השפלה וגזענות, אפליה והתעלמות – לא תעשה לשום בריה, ”דעלך סני לחברך לא תעביד”. ואילו בהצהרת העצמאות של ארצות הברית, כאלפיים שנה אחרי רבי עקיבא והלל הזקן, אנו מוצאים כאמור: “כל בני האדם נבראו שווים ובוראם העניק להם זכויות מסוימות מוחלטות”.
בימים אלה הוקמה תנועה רחבה בשם “ישראלים נגד גזענות”. תנועה זו קוראת לכולנו להיאבק למיגור כל שנאה, אפליה או השפלה והתנשאות. האמנה של התנועה מסתיימת בצו הידוע בשלמותו: “ואהבת לרעך כמוך – אני א־דני”.
נביאי ישראל אמרו זאת כך: “הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו?” (מלאכי ב, י), וחכמי ישראל פירשו זאת כך: “לפיכך נברא אדם יחידי... מפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחברו: אבא (שלי) גדול מאביך”. (משנה סנהדרין, ד, ה). זוהי כל התורה כולה, ועכשיו בואו ונעשה.
הכותב הוא חבר בעמותת "ישראלים נגד גזענות"
