"בכירי המשק", כך כינו את עצמם 120 אנשי עסקים ששלחו מכתב לנשיא המדינה ולח"כים בתביעה שלא לאפשר לבנימין נתניהו לקבל לאחר הבחירות את המנדט להרכבת הממשלה. "צו קריאה", כינו את העצומה שלהם לוחמי צוות אוויר שיצאו בדרישה דומה.

מילא היו המכתב והעצומה מוגשים לאחר שהבחירות הוכרעו. אבל מדוע עכשיו, לפני הבחירות? אולי הבוחר יגיד את דברו באופן שייתר את הבקשה המוזרה הזאת? האם ל"בכירי" המשק ולאנשי צוות האוויר יש אלגוריתם משוכלל שהם פיתחו ודרכו הם יודעים לפענח את תוצאות הבחירות?

המכתב, כמו גם העצומה, זכאים לכינוי "מכתב שרשרת", משום שהם לא הראשונים בסדרה. קדמה להם עתירה לבג"ץ שהגישה קבוצה של 67 איש, באותו הרכב חברתי פחות או יותר (תמהיל של מי שמכונים בתקשורת "בכירי תעשיית ההייטק, האקדמיה והביטחון"), בדרישה למתן צו הצהרתי המורה כי אין להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על ח"כ אשר הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בעבירות שיש עמן קלון.

לא היה ברור אז מה הקנה לקבוצה זו זכות עמידה בבג"ץ בנושא שאינו שייך באופן מובהק לתחום עיסוקה, אבל שופטי העליון הכריעו כי לא ניתן היה לדון אז בשאלה הטלת הרכבת הממשלה. נשיאת העליון אסתר חיות אמרה כי מדובר בסוגיה תיאורטית ומוקדמת ועל כן דינה להימחק.

המעניין הוא שבכירי המשק ואנשי חיל האוויר לשעבר שוב אינם נצמדים ללשון החוק, שכן גם להם ברור שחוק יסוד "הממשלה" מאפשר לראש ממשלה להמשיך לכהן עד מתן פסק דין סופי וחלוט של בית המשפט העליון. חוק הוא חוק, ובוודאי חוק יסוד שנהנה מעדיפות חוקתית.

כעת הם נצמדים לעניינים ברומו של עולם כמו "צדק" ו"מוסר". לא פשפשתי באופן התנהלותם של בכירים אלה כדי לבדוק אם הם מקפידים בעסקיהם על עניינים אלה (למשל, הפרשי השכר בינם לבין עובדיהם הזוטרים, יחסם לסוגיות של שוויון, מגדר, סביבה, הטרדות מיניות וכדומה), כי ממילא ברור שזו רק כסות לעניין עמוק יותר והוא התנגדותם השבטית והתרבותית לשלטון הליכוד ולעומד בראשו.

הרי אם מודדים רציונלית את הישגיו הכלכליים והמדיניים של נתניהו ואת התנהלותו הביטחונית הזהירה, קשה להבין התנגדות זו, במיוחד בקרב אלה שנמנים עם האליטה הכלכלית והביטחונית. מכאן שהמשטמה והעוינות מקורן בגורמים אחרים.

# # #
כותבי המכתבים ומריצי העצומות הם בשר מבשרו של "השבט הלבן", זה שהיה רגיל לשלוט בעמדות הכוח במשך שנים רבות, ועתה חש שהוא ניגף בפני ההמון. לפנינו הצגה חוזרת של מאבק המעמדות בין הפטריקים נגד הפלבאים במאה ה־4 וה־5 לפנה"ס ברומא, במהדורה עברית לא תקנית.

אין בעיה עם אלה שהשקפתם הפוליטית והאידיאולוגית שונה מזו של נתניהו. אדרבא, יש לי הערכה לפוליטיקאים אידיאולוגים מהשמאל, הגם שאינני מסכימה עם השקפותיהם. יש לי בעיה עם צדקנות שאיננה מעוגנת בחוק ואיננה מוסרית.

דומה כי "האליטות" מבינות כי הנימוקים שבידיהן אינם מצליחים לשכנע את הציבור הרחב ולכן הם נאחזים בנימוקי משפט ומוסר, אבל בדרך שוכחים ערכים בסיסיים, כמו למשל שנתניהו עוד לא נשפט וכבר נגזר דינו הציבורי. אגב כך ראו כמה אנו רחוקים מחוק הסוביודיצה (סעיף 71 בחוק בתי המשפט), שלפיו לכלי התקשורת אסור לחוות דעה על הליך משפטי תלוי ועומד לפני פסק דין, והרציונל הוא הבטחת הזכות להליך הוגן. אמרנו הוגן? אנו רחוקים מכך לנוכח משפט השדה שהתנהל בכל הזירות, אבל עדיין לא בבית המשפט.

ובמציאות זו, לנציגי האליטה, עם כל איכותם האנושית ותרומתם העצומה למדינה, אין שום יתרון, עליונות או שיקול דעת עודף על המוני הבוחרים. אם מצייתים לכללי הדמוקרטיה, צריך להתכוון לכך ולעשות זאת. ויותר מכל להגן על הערך שאדם נהנה מחזקת החפות עד שיוכח אחרת. מכאן שכל מסע הציד המשפטי נגד נתניהו הוא פוליטיקה טהורה. מאבק על שליטה, על עמדות כוח ועל השפעה. זהו "הצדק המשפטי" של האליטות הישנות שהיו מוכנות לאתרג פוליטיקאים אחרים שהלכו בתלם המדיני הנראה להם ראוי.

נתניהו, שכל חטאו היה ברצון לאוורר את השליטה של האליטות הוותיקות, ולא הסכים כי המדינה והחברה יתאבנו בשל שליטתן הממושכת בחברה ובתרבות, נידון להיות מורשע באמות מידה מחמירות שנתפרו למידותיו בלבד.

אני מאמינה באופן מוחלט בבתי המשפט ומשוכנעת שיתקיים שם הליך הוגן וצודק. ועד אז, לכולם צריך להזכיר: במלחמת האזרחים הרעיונית שניטשת היום בארץ יכריע רק שלטון העם, על ידי העם ולמען העם.

הכותבת היא מנהלת־שותפה בקבוצת לוצאטו עורכי פטנטים.