אני לא ביביסט אבל הצבעתי בעדו. אני לא נושק למזוזות, אשתי לא עולה לקברי צדיקים ואנו לא סוגדים ל“מלך ישראל”. כמו רבים, אנו מודעים להתנהלותו הנהנתנית, פעמים מושחתת, של ביבי, אבל הצבענו בעדו. אנחנו ילידי הארץ, בני תנועת העבודה, בני “השבט הלבן”, אקדמאים, ומצאנו את עצמנו לפתע מוגדרים בידי עדת “רק לא ביבי” כבהמות, מטומטמים, עדר. אנחנו לא משיחיים, אך הצבענו לנתניהו.
מהן הסיבות? האחת, השנאה העיוורת לאיש ולמשפחתו, דווקא מכיוון המעמד המשכיל, האינטלקטואלי. הקללות וכינויי הגנאי שספג היו הציפוי הלשוני לראייה של מציאות מעוותת לחלוטין, למציאות הזויה שאין בינה לבין החיים האמיתיים ולא כלום.
כינויים כמו “רודן” והשוואתו לדיקטטורים כמו קים ג’ונג־און, ארדואן, צ’אושסקו, נירון קיסר ואפילו להיטלר – נראו כלקוחים מעולם ההזיות. לחרדתנו גילינו שעדת “רק לא ביבי” מאמינה בכינויים הללו. מאמינה שישראל הפכה לדיקטטורה מפחידה.
השנאה מעוורת וכנראה יוצרת חזיונות שווא. אני כותב “כנראה” כי איני פסיכולוג, והרי לפניכם קטע להמחשה מכתבה של אחד מבכירי מבקריו של נתניהו: “בינתיים המדינה הולכת פייפן. שמאלנים חוששים לחייהם, עיתונאים נרדפים עד צוואר, המושג ‘נאמנות’ נכרך עם ‘תרבות’... לא רק שזה כבר לא מצחיק, זה נהיה מפחיד”.
על פי עדת “רק לא ביבי”, אנחנו מבודדים, מצורעים, הפכנו ונהפוך עוד יותר למדינת הלכה, אנחנו לא שפויים, רוח רעה באה (מהמדבר? מבלפור?) ומרעילה אותנו, והיא כדקירות חרב הפוצעות את ארץ ישראל היפה שהייתה פעם לפני מלוך נתניהו הראשון.
אותי זה מפחיד. מפחיד שאנשים יקרים ונבונים ומוכרים לי מאמינים שלסדום היינו ולעמורה דמינו, ועשן עולה ממחנות המעצר של אנשי התקשורת שהעזו למתוח ביקורת על הרודן. האם אני ואשתי הם העיוורים? איני חושב.
הסיבה השנייה היא פשוטה: ההישגים של נתניהו בתחומים המדיני, ביטחוני, כלכלי, טכנולוגי ותשתיתי. צריך להיות עיוור ושוטה כדי לא לראות ולהבין שבעשור האחרון נתניהו העלה את ישראל למעמד של מעצמה, מחוברת לעולם ומחוזרת על ידו. איני יכול לשכוח שבמהלך העשור האחרון הילכה עלינו אימים עדת “רק לא ביבי” בנבואותיה על צונאמי מדיני, על התרסקות כלכלית, על עתיד קטסטרופלי. הכל התבדה. ישראל של 2020 משגשגת.
הסיבה השלישית היא כישוריו ויכולותיו של נתניהו, בצד חסרונותיו. בעיניי, שיעור קומתו ותרומתו למדינה מאפילים על חסרונותיו בתחום המוסר. זו נקודה לוויכוח, וגם התנ”ך דן בה. באשר לשלושת כתבי האישום, איני מפחית מערכם ומהבעייתיות הערכית והמעשית, אבל טרם ראיתי (חרף אלפי עמודי הדלפות) דוגמה אחת, אחת בלבד, של כתבת שוחד של סיקור חיובי באתר וואלה. בכל מקרה, מול יריביו הפוליטיים נתניהו הוא לדעתי משקל כבד והם משקל זבוב.
ואחרון חביב: נתניהו פירושו יציבות כלכלית ומדינית. איני חושב כמו רבים מעדת “רק לא ביבי” שהעיקר שהוא יסתלק מבלפור, ואם ירצה השם ילך גם לבית סוהר. וכששואלים אותם: ומה אחריו? הם עונים בנוסח לואי ה־14, שגם אליו הושווה ביבי: אחריו המבול. גישה שזרה לי לחלוטין.