על אף שמפלגת הגנרלים הפסידה בסיבוב השלישי של הבחירות, מתברר שכדברי נפוליאון על שושלת המלכים הבורבונים "הם לא שכחו דבר ולא למדו דבר". הם שוב חוזרים, לפחות בינתיים, על המנטרה הקבועה – "רק לא ביבי". הפעם זהו ניסיון להשפיע על בג"ץ להתערב נגד הדמוקרטיה הייצוגית על ידי ניסיון חקיקה מופרך. הבוטה ביותר הוא דווקא יאיר לפיד, שבמקום לדרוש ממשלת אחדות מכריז בריש גלי כי לא יכנס לממשלה תחת נתניהו. הכרתי את אביו שהיה ציוני-לאומי מובהק, אך הבן בחר לעצמו עוזר מן השמאל הרדיקלי שמניע את הגנרלים.
הכרזת לפיד היא המשך החרם שהכריזה כחול לבן על נתניהו, כאילו זה טבעי לגמרי להחרים את האיש שהביא כל כך הרבה טוב למדינת ישראל, והשפיע גם על טראמפ וגם על פוטין שיעמדו לצדנו. התירוץ שלהם הוא הגשת כתבי האישום נגד נתניהו שמסתכמים לפבריקציה מלאכותית. גם הפרקליטות שניסחה אותן הודתה שהן תקדימיות, דהיינו, החרם האישי על נתניהו מצא תירוץ מוסרי כביכול בסיוע פוליטי של משפטנים שכירים של המדינה.
הם כל כך טהורים בכחול לבן עד שחושיהם מתקוממים באופן מוסרי נגד נתניהו. המצפון האישי שלהם כל כך רגיש שהוא גובר על החוק הקובע שראש הממשלה ממשיך בתפקידו עד לפסק דין סופי ומוחלט נגדו, אם יינתן כזה. בשום דמוקרטיה לא הוטל חרם אישי על מנהיג מפלגה. מובן שתמיד יש חילוקי דעות: דוד בן גוריון, לדוגמה, בראשית המדינה הכריז שממשלותיו תהיינה "בלי חרות ובלי מק"י", אך הוא לא פסל אישית את בגין או מיקוניס הקומוניסט והאנטי־ציוני. הטלת חרם אישי זה צעד אנטי־דמוקרטי ופאשיסטי במהותו.
בדמוקרטיה ראוי היה שלפיד ישפיע על גנץ להיכנס לממשלת אחדות למען ביטחונה וכלכלתה של המדינה. הוא עושה את ההיפך מזה, ובניגוד להתנהגות שהכתיב אביו. כדאי לו לקרוא את רשימתו הקצרה של יוסף לפיד הקרויה “Jude” שהתפרסמה בעיתון זה ("מעריב", 30.9.1997). לפיד האב התייחס שם ליזמתו של אורי אבנרי, שהנהיג את "גוש שלום" להחרים כל תוצרת ישראלית חקלאית ותעשייתית מיהודה ושומרון ("השטחים"). דרישה זאת הפנה אבנרי גם למדינות אירופה וארצות הברית. על כך כתב לפיד האב: "צריך חוסר רגישות מדהים כדי לא להבין, שקריאה כזאת תעורר בלב כל יהודי זיכרונות מצמררים על חרמות שהנאצים ארגנו נגד עסקים יהודיים ברחבי אירופה".
מעניין שיוזמת החרם נגד יהודים בתקופה המודרנית אינה מחרימה את תומכי הטרור הערבי, כמו היבא יזבק. מה גם שמחרימי נתניהו מחקים את תנועת ה־BDS האנטישמית.
יש בשפה הבולגרית פתגם עממי חריף ונכון: "כאשר אתה רואה אדם גדול נרדף, דע לך שרודף אותו אדם קטן". לפיד ממלא בשמחה את תפקידו של האיש הקטן. בסיטואציה שנוצרה אצלנו הגיוני להקים ממשלת אחדות ולא להיכנע לאנשים קטנים. כאשר ספרו של הנס פאלאדה הגרמני "איש קטן, לאן?" עובד בהוליווד לסרט החרימו אותו הנאצים כשנודע שהבמאי הוא יהודי.
חרם הוא צעד נבזי וחסר מצפון גם כאשר הוא מכוון נגד יהודי אחד. דעל אף שמפלגת הגנרלים הפסידה בסיבוב השלישי של הבחירות, מתברר שכדברי נפוליאון על שושלת המלכים הבורבונים "הם לא שכחו דבר ולא למדו דבר". הם שוב חוזרים, לפחות בינתיים, על המנטרה הקבועה – "רק לא ביבי". הפעם זהו ניסיון להשפיע על בג"ץ להתערב נגד הדמוקרטיה הייצוגית על ידי ניסיון חקיקה מופרך. הבוטה ביותר הוא דווקא יאיר לפיד, שבמקום לדרוש ממשלת אחדות מכריז בריש גלי כי לא יכנס לממשלה תחת נתניהו. הכרתי את אביו שהיה ציוני־לאומי מובהק, אך הבן בחר לעצמו עוזר מן השמאל הרדיקלי שמניע את הגנרלים.
הכרזת לפיד היא המשך החרם שהכריזה כחול לבן על נתניהו, כאילו זה טבעי לגמרי להחרים את האיש שהביא כל כך הרבה טוב למדינת ישראל, והשפיע גם על טראמפ וגם על פוטין שיעמדו לצדנו. התירוץ שלהם הוא הגשת כתבי האישום נגד נתניהו שמסתכמים לפבריקציה מלאכותית. גם הפרקליטות שניסחה אותן הודתה שהן תקדימיות, דהיינו, החרם האישי על נתניהו מצא תירוץ מוסרי כביכול בסיוע פוליטי של משפטנים שכירים של המדינה.
הם כל כך טהורים בכחול לבן עד שחושיהם מתקוממים באופן מוסרי נגד נתניהו. המצפון האישי שלהם כל כך רגיש שהוא גובר על החוק הקובע שראש הממשלה ממשיך בתפקידו עד לפסק דין סופי ומוחלט נגדו, אם יינתן כזה. בשום דמוקרטיה לא הוטל חרם אישי על מנהיג מפלגה. מובן שתמיד יש חילוקי דעות: דוד בן גוריון, לדוגמה, בראשית המדינה הכריז שממשלותיו תהיינה "בלי חרות ובלי מק"י", אך הוא לא פסל אישית את בגין או מיקוניס הקומוניסט והאנטי־ציוני. הטלת חרם אישי זה צעד אנטי־דמוקרטי ופאשיסטי במהותו.
בדמוקרטיה ראוי היה שלפיד ישפיע על גנץ להיכנס לממשלת אחדות למען ביטחונה וכלכלתה של המדינה. הוא עושה את ההיפך מזה, ובניגוד להתנהגות שהכתיב אביו. כדאי לו לקרוא את רשימתו הקצרה של יוסף לפיד הקרויה “Jude” שהתפרסמה בעיתון זה ("מעריב", 30.9.1997). לפיד האב התייחס שם ליזמתו של אורי אבנרי, שהנהיג את "גוש שלום" להחרים כל תוצרת ישראלית חקלאית ותעשייתית מיהודה ושומרון ("השטחים"). דרישה זאת הפנה אבנרי גם למדינות אירופה וארצות הברית. על כך כתב לפיד האב: "צריך חוסר רגישות מדהים כדי לא להבין, שקריאה כזאת תעורר בלב כל יהודי זיכרונות מצמררים על חרמות שהנאצים ארגנו נגד עסקים יהודיים ברחבי אירופה".
מעניין שיוזמת החרם נגד יהודים בתקופה המודרנית אינה מחרימה את תומכי הטרור הערבי, כמו היבא יזבק. מה גם שמחרימי נתניהו מחקים את תנועת ה־BDS האנטישמית.
יש בשפה הבולגרית פתגם עממי חריף ונכון: "כאשר אתה רואה אדם גדול נרדף, דע לך שרודף אותו אדם קטן". לפיד ממלא בשמחה את תפקידו של האיש הקטן. בסיטואציה שנוצרה אצלנו הגיוני להקים ממשלת אחדות ולא להיכנע לאנשים קטנים. כאשר ספרו של הנס פאלאדה הגרמני "איש קטן, לאן?" עובד בהוליווד לסרט החרימו אותו הנאצים כשנודע שהבמאי הוא יהודי. חרם הוא צעד נבזי וחסר מצפון גם כאשר הוא מכוון נגד יהודי אחד.