הנהגה של ארגון או של חברה נבחנת בכמה דרכים ומצבים. בשגרה ובחירום, בקבלת החלטות וביכולת להניע תהליכים וגם בדוגמה אישית.
בשבועות האחרונים כולנו חווים משבר כמותו לא ראתה החברה האנושית שנים רבות. התפשטות מגפת הקורונה עברה מזמן את ההגדרה של משבר בריאותי גרידא. היא פוגעת בכלכלה, בחינוך, במדיניות ובחברה כולה – בישראל ובעולם כולו.
הנטייה הטבעית, בזמן כה הרסני, היא להתכנס לתוך קונכייה, לשבות ולחכות עד יעבור זעם. מעין תרדמת חורף הממתינה לחזרה לשגרה. אך זו לא ההתנהגות הנכונה להנהגה, משום שגם בעת משבר – החיים ממשיכים להתקיים, החברה חייבת להמשיך לתפקד, הכלכלה והחינוך עודם הכרחיים לכל אזרח ואזרח. בעת כזו על ההנהגה למצוא את הדרכים להגן על הקהילה ולנקוט בנהלים השמורים לשעת חירום, לצד מציאת האמצעים לאפשר התקדמות – לא רק מתוך הסתכלות על ההווה אלא גם ובעיקר מתוך מבט על "היום שאחרי".
מהר מאוד הבנתי שלמגפת הקורונה השלכות חמורות על החינוך בכלל ועל ההשכלה הגבוהה בפרט. חזיתי, כמו גם שאר חברי נשיאי אוניברסיטאות המחקר בישראל, שהמשק נוטה לכיוון של האטת פעילות ושהמגזר הציבורי, עליו האוניברסיטה נמנית, עלול לעבור לנוהל משק בשעת חירום. אולם, במקביל החלטתי כי הכרחי לאפשר את המשך המחקר וההוראה האקדמית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
לאחר שמשבר הקורונה יחלוף צריך יהיה להמשיך בהכשרת רופאים, מהנדסים, מתמטיקאים, סוציולוגים, מורים, פסיכולוגים ועוד עשרות תארים הנלמדים באוניברסיטאות בישראל. המחקר, גם הוא חייב להימשך, והשבתתו עלולה ליצור פער שייקח זמן רב לצמצם. שלא לדבר על השקעת המשאבים הרבים שירדו לטמיון עקב עצירת המדע והחקר.
על כן נערכנו בזמן שיא להעברת כל מערכי השיעור באופן מקוון. מפרויקט "הוראה מרחוק" שכלל מספר קורסים העברנו את כל הקורסים הנלמדים ל-"און ליין". בנוסף, התארגנו כך שמחקר אשר ניתן לבצע מרחוק - יבוצע מהבית, ומה שהכרחי לבצע בקמפוס יעשה מבין כתלי האוניברסיטה, תוך הקפדה על כללי ונהלי משרד הבריאות.
עשיתי זאת למרות שהיה יכול להיות קל ונוח בהרבה להשבית את כל הפעילות בקמפוסים. עשיתי זאת למרות שמדובר בהגדלה משמעותית של העלויות. עשיתי זאת למרות שהדבר דרש מהעובדים השקעת מאמץ רב ומציאת פתרונות מהירים לבעיות אשר היו נחסכות מאיתנו לו היינו סוגרים את האוניברסיטה עד סיום המשבר. עשיתי זאת, כי לכולנו היה ברור שהמשך הפעילות במתכונת חירום היא הדבר הנכון לעשות. טובת הסטודנטים, טובת הסגל, טובת המחקר ולמעשה טובת המדינה, הם שהובילו אותי ואת הנהלת האוניברסיטה לקבלת ההחלטות הלא נוחות הללו.
אם חשוב לקיים את ההוראה האקדמית והמחקר – הרי שחשוב עשרת מונים לקיים את הדמוקרטיה הנפלאה שלנו. בתקופה בה כל המדינה במשבר הייתי שמח לו גם כנסת ישראל הייתה מוצאת את הדרך להפגין הנהגה ולמצוא את הדרכים היצירתיות להמשיך את פעילותה, פעילות הוועדות ופעילות הממשלה. זה מורכב, קשה, וגם יקר – אך זהו הדבר הנכון לעשות. אני מבקש מכבוד יו"ר הכנסת, מראשי המפלגות ומכל חברי בית הנבחרים שלנו – אל תכניסו את הדמוקרטיה הישראלית לבידוד.
הכותב הוא נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב