באמצעות הוראות והנחיות המועברות לכלי התקשורת, הצמידו הרשויות אקדח לרקתם של מאות אלפי זקנים וזקנות עצמאיים בישראל. אומנם התוצאה תהיה שהם יהיו מוגנים מהווירוס, אבל הם נחשפים לנזקים ולסכנות שיבואו לידי ביטוי בקיצור תוחלת החיים שלהם ובמוות. רק שכל אלה לא יופיעו בסטטיסטיקות של משרד הבריאות, ושאר הנלחמים במגיפה.
אנחנו עוסקים בהרחבה מדי יום בילדים שנשארו בבתים – שלשמחתנו אינם בקבוצת סיכון של הידבקות בקורונה – ובזקנים במוסדות, שלגביהם ההידבקות היא קריטית. אולם, בעוד שבמוסדות הסגורים נמשכים החיים וישנה מסגרת מפקחת, מרב הזקנים העצמאיים מסתגרים בבתים בחרדה מהקורונה. חלקם צפויים לנפילות, לטעויות בלקיחת כדורים, להתמכרות לכדורי שינה, לחוסר תנועה שנובע גם מהפסקת טיפולי שיקום ופיזיותרפיה ומחרדה שתשתק אותם מחשיבה שכלתנית.
יש קמפיין שקורא לנו להתרחק מסבא וסבתא. במקביל, לא מוקדשת תשומת לב לעובדה שהביטוח הלאומי מזמן אִפשר להמיר שעות טיפולים בכסף, כשמסגרות כמו מרכזי יום לקשישים נסגרו, ושמבוגרים אינם יכולים כעת לקבל טיפולים רפואיים, שבעיננו נראים לא דחופים, אך מהם הם מדירים שינה.
אוכלוסיית הזקנים מאופיינת ככלל במחלות כרוניות וירידה ברזרבות תפקודיות. בתקופה שלווה, רוב המבוגרים מצליחים לנהל את חייהם. במצב שבו הם מופחדים עד חשש ממוות, הם פועלים באופן שונה. מי שאינו בתחום אינו מסוגל להפנים עד כמה קריטית התחושה של חוסר הוודאות אם בעוד שבועיים יהיה מי שיחליף לי את הקתטר (צנתר), כדוגמה להמחשה. על זה ניתן להוסיף את הכורסה בסלון שעלולה להוות מלכודת מוות עבורם בשל הישיבה הרציפה במשך שעות מול החדשות בטלוויזיה, שמגבירה את תחושת החרדה וחוסר האונים.
עוד היום צריך לשנות את הגישה ולהנחות את המבוגרים איך מבטאים חרדות, ומנסים להשתלט עליהן. מישהו צריך להסביר לזקן או לזקנה איך ניתן לקבל תמיכה טלפונית או להיזכר באופן שבו הוא או היא הצליחו בעבר בשיכוך התחושות הקשות. גורם מקצועי צריך להזכיר שיש מוזיקה, פעילויות מרגיעות, תחביבים, סרטי טבע וקומדיות, שניתן לעבור אליהם מהחדשות, ומעגלי תמיכה. אסור להסתפק בשיחת טלפון יומית מהקרובים שנמשכת דקות בודדות. יש היום הנחיות למטפלים בזקנים, יש מעט מאוד גורמים שמדברים אל המבוגרים, ולא מעל לראשם. זוהי קריאת הצלה. הכותב הוא גרונטולוג ומחבר ספרים בתחום הזקנה.