מתקרב היום שבו נקבע כי נגיף הקורונה אינו מאיים יותר על מדינת ישראל ובריאות אזרחיה וניתן יהיה לשוב בזהירות לשגרת החיים, גם אם היא תיראה קצת אחרת. נראה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה מראשוני המנהיגים בעולם שזיהו את הצורך לטפל במשבר בנחישות ובאמצעים מחמירים, והצוות שסביבו עושים את הנדרש במגבלות הקיימות. ייתכן מאוד שהמצב עוד יחמיר לפני שיוטב. אולם כאשר מצב החירום יחלוף, ישראל תשאף לחזור במהירות האפשרית לצמיחה ולהתאוששות כלכלית ממשבר שכמותו לא חוותה מעודה.
האם תוכל המדינה לחזור ל"עסקים כרגיל"? נראה שלא, בוודאי לא בטווח הקצר. על מנת שנתאושש במהירות כדאי לחשוב כבר כעת על היום שאחרי, לבחון את הדילמות ולבחור מדיניות נכונה. כזו שתאפשר לישראל לחזור בהקדם למצב שבו הייתה לפני פרוץ המשבר ובשאיפה אפילו למצב טוב יותר, אבל לפחות לא למצב הרבה יותר גרוע.
העיתונות מלאה במאמרים ובעצות של מומחים ופרשנים, המנתחים את היום שאחרי, מריצים "משחקי מלחמה וסימולציות", מנסים לנבא מה יקרה למשתנים שישפיעו על מצב המשק הישראלי, על חוסנו ועל הביטחון הלאומי - ובעיקר ממליצים מה כדאי לעשות. מאמר זה מתרכז בעיקר בבחינת ההשפעה על היבטים הקשורים לחוסן הביטחוני של ישראל ועל התוכנית הרב־שנתית של צה"ל, "תנופה", שאותה צה"ל החל כבר ליישם ממקורותיו בתחילת 2020.
גירעון עמוק
למזלה הגדול, ישראל נכנסה למשבר במצב כלכלי איתן. זאת למרות ניסיונות להציג תמונה אחרת, בעיקר מצד גורמים פוליטיים אינטרסנטיים ומצד "פרשנים מטעם" בתקשורת. איתנותה של הכלכלה התבטאה במטבע מהחזקים בעולם ובצמיחה מרשימה שבמרכזה תעשיית ההייטק. ישראל היוותה מקור לחיקוי מצד מדינות רבות, אך אין ספק שהיציאה מהמשבר תמצא את כלכלת ישראל "חבוטה", אף שמצבה יהיה כנראה טוב יותר מחלק גדול מהמדינות בעולם.
ישראל תימצא בגירעון תקציבי עמוק, הנובע מחבילת ההצלה הרחבה שניתנה למשק (בהיקף של כ־6% מהתל"ג, נכון לעכשיו) וגם מההאטה בפעילות הכלכלית במהלך המשבר ובחודשים שאחריו. שיעור האבטלה צפוי להישאר ברמה גבוהה, לפחות בתקופה הראשונה. חלוקת העוגה התקציבית תעבור שינויים משמעותיים, בעיקר לאור הבנת הצורך להשקיע הרבה יותר בבריאות, כהכנה למשברים נוספים (גל קורונה נוסף או משבר עתידי אחר), ובהתאוששות מגזרי המשק שנפגעו קשה מאוד במהלך המשבר.
העולם שסביבנו ישתנה מן היסוד. חלק מאויבינו, בדגש על איראן, יספגו מכה כלכלית אנושה, מה שיכול להוביל אותם להסטת משאבים לכיוונים אזרחיים. אולם יותר סביר שהם יפנו משאבים להשגת יתרונות יחסיים ולקידום מואץ יותר של יכולותיהם הצבאיות, מתוך מחשבה שהעולם יתרכז ביציאה מהמשבר ולא יפנה את תשומת לבו אליהם.
מה צפוי בביטחון?
בתקופה שלפני ההתפרצות החל צה"ל ליישם את התוכנית הרב שנתית (תר"ש) "תנופה". ראש הממשלה אמר שתידרש תוספת תקציב משמעותית לביטחון, שתנוע בין 4 מיליארד ל־10 מיליארד שקל לשנה (כפי שדרש הרמטכ"ל). גם נתניהו היה כנראה בדעה שצה"ל זקוק לתוספת גדולה יותר, אבל הבין שלתקציב המדינה, עוד לפני משבר הקורונה, יהיה קשה לתמוך בתוספת של יותר מ־4 עד 5 מיליארד שקל בשנה.
עיצוב התר"ש היה המשימה המרכזית של צה"ל - מעבר לפעילות הביטחון השוטפת והמשך המערכה שבין המערכות (מב"ם) - בשנת כהונתו הראשונה של הרמטכ"ל רב־אלוף אביב כוכבי והמטה הכללי החדש שבנה. במסגרתה תכנן צה"ל להתעצם ולשנות כיוונים מרכזיים, לקראת העימותים הבאים.
כפי שפורסם, עמדו במרכז התר"ש איום הגרעין האיראני, האיומים המתפתחים בסוריה ובלבנון מצד החיזבאללה, הניסיונות להתבססות איראנית בסוריה והאיום מצד החמאס והג'יהאד האסלאמי בדרום. יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין; ההפרות האיראניות של ההסכם ושל מחויבויותיהם הבינלאומיות, כפי שנחשף מארכיון הגרעין שנתפס בטהרן; והמשך התנהגותם האגרסיבית באזורנו, כל אלה החזירו שוב לראש סדר העדיפויות את נושא המוכנות של צה"ל לפעולה במעגל השלישי. כלומר, הצורך למוכנות ולפיתוח יכולות מבצעיות לפגיעה בפרויקט הגרעין האיראני, אם יוחלט על כך בשנים הקרובות.
לצורך העניין אף מונה אלוף שיעסוק בזירה האיראנית, החל מאיומי הגרעין ותוכניות הפעולה, ועד להתמודדות עם רצונם להתבסס בסוריה, בעיראק ובמדינות נוספות. נוסף לכך, כוללת התר"ש מעבר מהתרכזות בעיקר בהגנה למול הרקטות, הטילים והרחפנים של האויב, להשמדה של מקורות הירי והעצמת הקטלניות. צה"ל בנה גם על "השלמת פערים" בחימושים, חלפים, אמצעי לחימה וכוח אדם איכותי. הרמטכ"ל הנחה להרחיב את ההשקעות בדיגיטל באוויר, בים וביבשה ולהקים יחידה רב־ממדית.
התר"ש נבנתה על מנת לקצר את משך הלחימה ולהשיג הכרעה ברורה ומהירה, שתבטא את היתרון של צה"ל. המטרה שהוצהרה היא להגדיל את היעילות, עד כדי הכפלה פי 7 של המטרות שייפגעו בתחילת הלחימה ובמהלך ימי הקרב ושימוש בתקיפות סייבר ולוחמה אלקטרונית (ל"א) לטובת הכוחות המתמרנים. המטרה תושג גם על ידי חיזוק יכולות יחידות החוד וחימושן באלפי רחפנים, טילי נ"ט מתקדמים וחימוש מדויק. התוכנית מבוססת על השקעת 70% באמצעים התקפיים והשאר באמצעים הגנתיים.
בעזה, לפי התוכנית, ייבנה גבול חכם, שיתבסס על מכשול מבוצר עילי ותת־קרקעי, לצד אמצעים רובוטיים שיפעלו לאורכו. כיפת ברזל עוברת לתפיסת פריסה של הגנה ארצית, למניעת הצורך בתזוזה מתמדת של הסוללות כנהוג היום. יוכנסו לשימוש גם מיירטים חדשים במערך כיפת ברזל, בעלי יכולת גבוהה יותר להתמודד עם רקטות ופצצות מרגמה.
בכנס הצגת התר"ש אמר הרמטכ"ל כי "האיומים לא מחכים לנו, לכן יצאנו לדרך". אלא שללא תכנון מראש, הרמטכ"ל וצה"ל, שבנו תוכנית רב־שנתית מתקדמת ומהפכנית, עלולים למצוא את עצמם מול שוקת שבורה. לא מכיוון שהאיום הביטחוני קטן, ייתכן אפילו שיקרה ההפך, אלא משום שלראשונה בתולדות המדינה צה"ל לא יהיה הראשון בתור, בטח לא בשנה־שנתיים הראשונות שלאחר היציאה ממשבר הקורונה. ייתכן מאוד שהמשאבים הנדרשים למימוש התר"ש, כפי שתוכנן, פשוט לא יהיו זמינים.
צה"ל מוצא את עצמו כיום במצב שבו, לצד משימתו העיקרית - שמירה על הגבולות והבטחת הרציפות התפקודית של כל מערכותיו - הוא מתמודד בחזית פחות מוכרת של הירתמות למשימות הלאומיות של עזרה בטיפול באוכלוסייה האזרחית, שמירה על הנחיות הממשלה ומציאת פתרונות מחוץ לקופסה, לוגיסטיים וטכנולוגיים, למגוון אתגרים שהמשבר מעמיד בפני המדינה.
פיקוד העורף וחיל הרפואה, שלא נמצאים בדרך כלל בחזית, תופסים את מרכז הבמה וכל שאר הגורמים - כמו אמ"ן, אט"ל, חיל האוויר, חיל הים והיחידות הטכנולוגיות בזרועות ובמשרד הביטחון - נוטשים את עבודתם הרגילה ומפנים את כל כושר ההמצאה והיכולת שלהם לכיוונים שונים מאלה שהם רגילים לטפל בהם ביומיום. אין ספק שלצה"ל ישנה היכולת לבצע את כל המשימות בדרך הטובה ביותר. עם זאת, המשבר יסתיים ונמצא את עצמנו עם אתגרי ביטחון שלא קטנו - ואולי אף גדלו. איראן ממשיכה בפעילות עוינת, ייתכן מתוך מחשבה מוטעית שהיא יכולה לנצל את המצב, למרות הצרות הכבדות מבית, תוך ניסיון להסתרת מצבה האמיתי.
אם טהרן אכן מצפה שהעולם יעזור לה במאבקה בנגיף (כיום כבר לא ברור שלעולם, העסוק בצרותיו, יהיה קשב לצרות הפנים־איראניות), היא חייבת - לפני ציפייה להקלה בסנקציות או להפסקת פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית (סבא"א) - להכריז על הקפאה, ועדיף על סגירה מוחלטת, של כל פעילותה הגרעינית והסטת כל המשאבים המתפנים לטיפול במשבר. רק כך היא תהיה זכאית, אולי, לקבל סיוע.
כל עוד היא לא עושה זאת, ארה"ב חייבת להדק את הלחץ הכלכלי ולהימנע מהצהרות כגון זו ששחרר מזכיר המדינה מייק פומפאו לאחרונה, על אפשרות להקלה בסנקציות. זו תהיה טעות. שכן, כל עוד איראן לא משנה את התנהגותה, האיום על ישראל נמשך. לכן צה"ל לא יוכל להקל על עצמו בהיערכות לטיפול באיום, גם במצב שבו ייתכן שתקציבו ייפגע בגלל המשבר, או שלא יקבל לצורך המשימה האיראנית תקציב מיוחד כפי שתכנן.
המשבר פוגע, וכנראה יפגע בהמשך אף יותר, ברצועת עזה וברשות הפלסטינית. הצפיפות, רמת ההיגיינה הציבורית והפרטית, התשתיות הרעועות והרפואה הבעייתית מובילות להידרדרות פוטנציאלית. ישראל מבינה שהידרדרות במצב ההומניטרי בעזה היא איום על ביטחונה. לכן, למרות הביקורת הלגיטימית מצד משפחות הנעדרים, ישראל תמכה בשיפור המצב ההומניטרי בעזה. משבר הקורונה רק יעמיק את תלותם בנו ואת הסכנה הבריאותית שהרצועה מציבה בפנינו. עם זאת, הבהירה ישראל כי לא תסבול שום ניסיון לניצול המצב לצורך פגיעה בביטחונה, וכי התגובה לכל התגרות בתקופה זו צפויה להיות לא מידתית.
שפה משותפת
ממשלת האחדות הרחבה, כפי שהיא מצטיירת בשלב זה, טומנת בחובה סיכוי טוב מאוד להבנת הצרכים הביטחוניים של צה"ל. הממשלה (אם תוקם) צפויה לכלול מספר רב של אנשי מפתח, משני צדי המפה הפוליטית, בעלי רקע ביטחוני רחב והבנה לצורכי צה"ל. הם היו שם עד לא מזמן.
לצמרת צה"ל צפויה התמודדות מעניינת מול דרג מדיני שמדבר בשפת הצבא ומבין את צרכיו. אולם בשעה שהוא מכיר היטב את האיומים, את הפתרונות ואת המצוקה התקציבית בצה"ל, הוא גם ער למצוקה במגזר האזרחי. הדיונים במועצה לביטחון לאומי (מל"ל) ובקבינט המדיני־ביטחוני לאישור התר"ש המעודכנת, שצה"ל יצטרך לבנות לאור אילוצי התקציב, צפויים להיות מקצועיים, נוקבים ולא פשוטים.
נראה כי תר"ש "תנופה" לא תוכל לצאת לדרך כפי שתוכנן. לראש הממשלה ולשרים החדשים תהיה משימה כבדה, לעמוד בדרישות התקציביות האזרחיות שיעמדו לפתחם. נראה כי הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, שעמדה לקרות בוודאות לפני המשבר, לאור ניתוח המציאות האסטרטגית שישראל נמצאת בה, לא תהיה אחת האופציות האפשריות. זאת בהנחה שלא יהיה שינוי מהותי בחשיבה הכלכלית של מדינת ישראל ובמיוחד הגדלה רחבה מאוד של הגירעון התקציבי. ישראל תעמוד בפני הצורך לקבל החלטות מקרו כלכליות מסוג אחר, הסותרות לחלוטין את ההתנהגות הכלכלית שנקטה בשנים האחרונות והביאה לשגשוג כלכלי ולדירוגה הגבוה בצמרת העולמית.
ניתוח זה מועצם במיוחד לאור העובדה שאיננו מקבלים את הניתוח של חלק מהמומחים, הקובעים שסיכוני ההסלמה מול איראן, מול הזירה הצפונית ומול רצועת עזה והגדה פחתו מאוד בטווח הזמן הקרוב. מגיפת הקורונה, שמכה באיראן בעוצמה גדולה ולצערנו יש סיכוי גבוה שתכה גם ברצועה וברשות, לא תפחית את רצונם לפגוע בנו ואולי אף תיצור אצלם אשליה שמדובר בהזדמנות טובה להכות בישראל.
ארה"ב וסין
הפגיעה בארה"ב בעקבות משבר הקורונה צפויה להיות קשה ביותר ותשפיע כמובן על כל העולם, אבל היא מהווה גם איום רציני על הכלכלה הישראלית. מצד אחד, באופן אבסורדי, הממשלות באסיה טיפלו בנגיף בדרך טובה יותר מאשר הממשלות המערביות, וגם עובדה זו תשפיע על הכלכלה העולמית ודמותה בשנים שאחרי, ובמיוחד על הדומיננטיות הסינית והעמקת היריבות עם ארה"ב והתחרות מולה.
מצד שני, המשבר יוצר הזדמנות יוצאת דופן להעמיק את הקשר האינטימי עם ארה"ב בנושאים אזרחיים, ביטחוניים וטכנולוגיים. בעידן של מצוקה תקציבית, במיוחד לצד התגברות האיומים מסין, רוסיה, איראן ומדינות נוספות, חייבים למצוא את הדרך להדק את הקשרים בין ישראל לארה"ב.
מצד אחד, נדרש לשמר את הסיוע הביטחוני לישראל, כפי שנקבע במזכר הבנות שנכנס לתוקף באוקטובר 2018 לעשר שנים. מצד שני, במקביל, יש לבחון לעומק כיווני שיתוף פעולה נוספים שהועלו לאחרונה, לפני המשבר, ובכלל זה מסמך דו־מפלגתי שפרסמו לאחרונה שני סנאטורים. ההצעה כוללת הקמת קבוצת עבודה אופרטיבית־טכנולוגית (OPS/TECH), שתבחן כיווני שיתופי פעולה לפיתוח יכולות מרכזיות ששתי המדינות זקוקות להן ונמצאות בליבת הצורך. בין היתר מדובר בבינה מלאכותית, נשק על־קולי והגנה מפניו, סנסורים ומחשבים קוונטיים, מחשוב על ועוד.
נדגיש כי לא מדובר בהגדלת הסיוע הביטחוני או בפיתוחים לטובת ישראל, אלא ברתימת היכולות הטכנולוגיות באקדמיה, בתעשייה ובמערכות הביטחון של שתי המדינות, על מנת לנצל את החשיבה היצירתית ואת היתרון היחסי של שתיהן. זאת, כדי לבנות את חזית הידע לקראת התחרות הגוברת מול היריבים המרכזיים של ארה"ב, בדרך שתשרת גם את הצרכים הישראליים.
לא ניתן יהיה לקדם שיתוף פעולה כזה ללא פתרון מניח את הדעת, שיבטיח את השמירה על הידע ובמיוחד על מניעת זליגתו לסין, כולל דרך יישומים אזרחיים תמימים, שחלקם נשענים על אותם פיתוחים ופריצות דרך טכנולוגיות.
להיערך מראש
משבר הקורונה, שהחל בסין והתפשט לכל העולם, יסתיים בשלב מסוים. אולם כבר עתה הוא מעלה לסדר היום את הצורך בבחינה רחבה של נושאים אזרחיים וביטחוניים חדשים ואת השפעתם על חוסנה הכלכלי והביטחוני של מדינת ישראל ועל הביטחון הלאומי. המשבר הנוכחי, שהינו בעוצמה שלא חווינו, בישראל ובעולם, מחייב אותנו להיערך מראש ליציאה ממנו ולבחון את השפעתו על סדרי העדיפויות הלאומיים, על חשיבה כלכלית אחרת לחלוטין ועל ניצול ההזדמנויות שנפתחות, לצד הבעיות הקשות.
תא"ל (במיל') פרופ' יעקב נגל הוא פרופ' אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון ומשמש כ־Senior Fellow ב־FDD (Foundation for Defense of Democracies). כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המל"ל בפועל.
ד"ר יונתן שנזר כיהן כמומחה לטרור כלכלי במשרד האוצר האמריקאי ומשמש כיום כסגן נשיא בכיר למחקר ב־FDD.