אנחנו ניצולי השואה זוכרים, בזה אין בכלל ספק. זוכרים כל רגע ארור במחנות, כל פיסת מזון שנמצאה, כל מבט שטוף רוע בעיניים או כל שיחה אחרונה עם קרוב משפחה אהוב. אנחנו - ההורים, הסבים והסבתות שלכם - זוכרים. את החיים שהיו לנו לפני, את הרצון העיקש לשרוד, את הצורך להשתקם ולבנות הכל מחדש. אנחנו, "הישראלים הוותיקים", זוכרים. איך הקמנו את המדינה, איך בנינו את הבית. איך חווינו את השואה על בשרנו, ולא בבית הספר דרך ספרים.
אנחנו זוכרים. ואתם? ניכר בעולם כי לקחי השואה לא נלמדו ואין חדש תחת השמש. שנאת זרים היא עניין שבשגרה. האנטישמיות בכל העולם מרימה ראש, והאמפתיה לסבלו של האחר היא בגדר המלצה בלבד. בקשה אחת לנו אליכם- אל תשכחו אותנו!!!
אל תשכחו לעולם את שעברנו. אל תיתנו להיסטוריה לחזור על עצמה. שאו בגאון את לפיד הזיכרון. זכרו איך לחמנו ברוע האנושי, בשנאה ובהתעללות בחסרי הישע. זכרו איך חיינו במחנות ההשמדה בתנאים של רעב וקור אימים. זכרו איך ראינו את היקירים לנו מכל מתים בייסורים ואיך הסתתרנו בבורות הרפש.
על זיכרון השואה להיות נוכח וצרוב עמוק בתודעה של כולנו. כחובה מוסרית לאותם שישה מיליון - נשים, גברים וילדים - שנרצחו באכזריות על אדמת אירופה. כביטוי של כבוד והערכה לכ־1,000 ניצולי שואה בישראל שהולכים לעולמם מדי חודש. כהבטחה לדורות הבאים ולכל היהודים באשר הם שעם ישראל חי ויחיה לנצח!
אנחנו זוכרים. ואתם?
הכותבת היא הצעירה מבין ניצולי רשימת שינדלר