בשנים האחרונות הורגלנו לראות, בעולם הערבי בכלל ובמצרים בפרט, סדרות טלוויזיה בנושאים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, בתקופת צום הרמדאן. האנשים נצמדים למסכי הטלוויזיה מיד אחרי שבירת הצום, וגומעים את תוכן הסדרות. בדרך כלל, הסדרות הללו ציירו את ישראל באור שלילי.
לפני חמש שנים שודרה הסדרה “חארת אל יהוד” (שכונת היהודים), ולראשונה היהודים צוירו באור חיובי. הבשורה אז הייתה שחל שינוי מבורך, אבל התבדינו. השנה מועלית סדרה בשם “הקץ” ("אל ניהאייה"), כלומר סופה של מדינת ישראל, שחרור ירושלים והגליית תושבי הארץ למקומות מהם באו.
כל זה קורה ביום עצמאותה של המדינה. הסדרה הופקה על ידי חברת ההפקות החשובה ביותר במצרים, סינרג’י, המקורבת לאנשי השלטון, ויש כאלה הטוענים גם לנשיא א־סיסי. השחקן בסדרה, שהוא גם הכותב, יוסף אל־ שריף, מלמד את תלמידיו על איך תיראה המציאות בעוד 100 שנה מהיום. בתמונה העתידית שלו מדינות ערב מתחזקות כלכלית וצבאית, ארצות הברית, משענתה של ישראל, נמצאת בדקדנציה, ואז הערבים מחסלים את החלום הציוני ושולחים אותנו לגלות.
על אף היותו היסטוריון המתיימר לעסוק בחינוך תלמידיו, אל־שריף כנראה לא מודע לכך שלפני שנים לא מעטות, נשיא מצרים א־סיסי שינה את תוכן ספרי הלימוד במצרים כך שישראל איננה מוגדרת עוד כאויב. סדרות רמדאן נבדקות באופן קבוע על ידי השלטונות לפני שידורן, מחשש שהן פוגעות בביטחון המדינה.
כנראה שהשמדת ישראל אינה שייכת לקטגוריה זו. מטריד במיוחד באיזו קלות חוזר ההיסטוריון והסופר אל־שריף לנרטיב שהיה קיים לפני הסכם השלום. אני תוהה מדוע לא עלה בדעתו לצייר במקום תמונה אפוקליפטית עתיד חיובי, שבו בעוד 100 שנה מצרים וישראל יחיו בהרמוניה מושלמת במזרח תיכון משגשג.
ייתכן מאוד שא־סיסי צריך להנחיל לציבור הרחב שלו שישראל כבר לא אויב, ולא להסתפק בשינוי ספרי הלימוד בלבד. אבל השלטונות נתנו לסדרה הפוגעת להיות משודרת בפני מיליוני צופים מצרים. טוב עשה משרד החוץ שהוציא הודעה המגנה את תוכן הסדרה. השאלה אם זה מספיק. אני סבור שזה לא מספיק.
כאשר ישבתי בקהיר התראיינתי לאחד העיתונים בארץ והעזתי לבקר את חוסר הסימטריה בין שתי המדינות. טענתי שתנאי עבודתם של השגרירים אינם זהים. על אף העובדה שזו הייתה המציאות לאשורה, המצרים חשו נפגעים וקראו לי לשיחת נזיפה. כאן מדובר בהשמדת מדינה ובהגליית עמה. לכן יש מקום לתגובה הולמת שלנו שתבהיר לשלטונות המצרים שיש קווים שלא חוצים. שתיקה מצדנו רק תנציח את הגישה העוינת כלפינו.
יהיו כאלה, אולי גם אצלנו, שיגידו שזו רק סדרה לרמדאן, עתידנית ולא עכשווית, כדי להימנע מתגובה. הפקת הסדרה, שידורה ושתיקת השלטונות מצביעים על הלך רוח עוין, שונה בעוצמתו מהעבר, שלא משאיר לנו ברירה אלא להביע כלפי מצרים את כעסנו.