בעשור האחרון הייתה היציבות הכלכלית באזורי יהודה ושומרון (איו"ש) הסיבה המרכזית לשקט ששרר באזור זה, וזאת למרות משברים חריפים שהתרחשו כגון "אינתפאדת הסכינאים", המערכות הצבאיות בעזה, העתקת השגרירות האמריקאית לירושלים ופרסום "תוכנית המאה". הזיכרון הטראומתי בנוגע למאורעות האינתיפאדה השנייה וההכרה כי המצב באיו"ש טוב ביחס ליתר המזרח התיכון של עידן הטלטלה הביאו את רוב הפלסטינים להתמקד בטיפוח מרקם חייהם ולהימנע מהצטרפות למאבקים אלימים.
ואולם, בצל הקורונה סופגת אותה "לבנת יסוד" של היציבות באיו"ש זעזוע עז: כ־100 אלף מתוך 140 אלף עסקים בשטחים הפסיקו את פעילותם; כ־450 אלף עובדים דיווחו על קושי לקיים את משפחותיהם, לאחר שרובם איבדו את מקורות הכנסתם; מספר הפועלים העובדים בישראל צנח מכ־133 אלף ל־30,000; התמ"ג הפלסטיני פחת ב־14% בחודשים האחרונים בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה ו־120 אלף משפחות בשטחים נוספו למעגל העוני.
התסכול הגובר והחרדה הקולקטיבית מפני הבאות מתהווים על רקע משבר מדיני חריף, לנוכח החשש הפלסטיני מסיפוח שטחים על ידי ממשלת האחדות. רוב הציבור הפלסטיני עדיין מפגין עניין נמוך בדרמות הפוליטיות, אולם לנוכח השינוי בנסיבות הכלכליות עלולים חלקים גדולים ממנו להצטרף למאבקים אלימים. גל האלימות של השבוע האחרון באיו"ש דומה לכאורה לגלים רבים שגאו ודעכו בשנים האחרונות, אך מתרחש בהקשר חדש שמגלם פוטנציאל נפיצות רב מבעבר.
עד כה הפגינה ישראל רגישות וזהירות ראויים לשבח בהתנהלותה מול הזירה הפלסטינית בעידן הקורונה, וניכרת הבנה לגבי מרכזיות הכלכלה בשימור היציבות האסטרטגית. על רקע זה הועברו לפלסטינים בחודשים האחרונים כ־3 מיליארד שקלים לצורך תשלום משכורות ואספקת צורכי הציבור - והותרה שהות ממושכת תקדימית של פועלים בשטח ישראל.
מומלץ לישראל להמשיך ואף להרחיב את המדיניות הזאת, תוך מתן דגש על תמיכה פיננסית מתמשכת ברשות, עידוד סיוע בינלאומי לפלסטינים, חידוש מהיר של עבודת הפועלים בישראל, וייתכן שאף שקילת השהיית צעדי הענישה (הצודקים) בגין העברות הכספים למשפחות מחבלים. מדיניות כזו עשויה לאפשר שקט באיו"ש גם אם במקביל יתפתחו משברים פוליטיים, בייחוד סביב סוגיית הסיפוח. הכותב הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב.