היציאה מהסגר בימים שנראו כדעיכת הקורונה הייתה מלווה בהערכות שונות לגבי תפקוד הממשלה מאז פרוץ המשבר, ובמיוחד לגבי המעבר לשגרת חיים רגילה ולאסטרטגיית השחרור מכללי הבידוד, הסגר, ההיגיינה ושאר ההגבלות שהונחתו על הציבור. אין ספק כי בניהול המשבר נחשפו כשלים, מחדלים, ליקויים, גמגום, היעדר שקיפות וסתירות מביכות שבאו לשיא בשלב היציאה. ברור לכל כי היציאה לא נחתה במפתיע, אלא הייתה שלב מתבקש וצפוי מראש, וכבר בתחילת האירוע היה צורך דחוף וחיוני לגבש את אסטרטגיית היציאה ממנו למציאות שונה.
אם הממשלה הייתה נערכת כראוי ובעוד מועד לקראת היציאה, כמו לקראת כל שינוי ידוע מראש, ניתן היה למנוע את הכאוס במערכת החינוך, את הבלבול והשליפות מן המותן ואת אי־הבהירות של הנחיות משרד הבריאות והחלטות משרד האוצר.
על רקע זה נזכרים הוותיקים שבינינו בימים רחוקים של שנות ה־80 במאה הקודמת, שבהם הוחלט על מעבר לשבוע עבודה מקוצר בשירות הציבורי – מהלך שנגע במאות אלפי עובדים ובמשפחותיהם. המעבר חייב היערכות לשינוי נרחב ולהתרחשויות בלתי צפויות בהיבטים של התייעלות, שמירה על רמת השירות לציבור, תנאי שכר ויחסי עבודה ועד השלכות על ניצול שעות הפנאי ביום שישי שהתפנה.
כבכיר בנציבות שירות המדינה, שהיה מופקד על יישום שבוע העבודה המקוצר במשרדי הממשלה ובתאגידים ממשלתיים, אני נזכר בהיערכות לקראתו שיכולה לשמש דגם להיערכות לקראת כל שינוי יזום או משבר צפוי. באותה מידה יש בה פוטנציאל של תרומה משמעותית למעבר הדרגתי מהתנהלות בימי חירום לשגרה רגילה כמתבקש במשבר הנוכחי.
כדי להבטיח הפעלה חלקה של יישום שבוע העבודה המקוצר, הופעלו אז לקראתו סדנאות סימולציה שבהן הוכשרו מנהלים ובכירים אחרים באמצעות משחקי הדמיה שבאו לתרגל את המשתתפים בסיטואציות קרובות למצבי אמת במציאות חדשה שהייתה צפויה להיווצר. השתתפו עשרות בעלי תפקידים שחולקו לקבוצות שכל אחת מהן ייצגה גורם רלוונטי, כמו הנהלת משרד, ועד עובדים, איגוד מקצועי, ארגון נשים, רשות מקומית, נציגות צרכנים, מוסדות תרבות וכדומה, ולצדם מומחים ויועצים חיצוניים.
בסדנאות אינטנסיביות תורגלו ולובנו הסוגיות הרלוונטיות תוך התייחסות לאופציות שהועלו על ידי המשתתפים במהלך ההתרחשויות. כך מומש העיקרון של שיתוף הציבור על מגזריו השונים בתהליך קבלת החלטות. אף כי המעבר לשבוע עבודה מקוצר שבוצע בהדרגתיות לא היה פשוט, הוא בוצע באופן חלק ובהצלחה, רק כי הוכן ביסודיות ובחשיבה מחוץ לקופסה.
אילו נציבות השירות הייתה כיום גורם מוביל ויוזם ואילו מבקר המדינה היה מתייחס לאירועים בזמן אמת ואם הייתה קיימת כיום מסורת מגובשת של דפוסי עבודה ושיתופי פעולה בין־משרדיים, הכל היה נראה אחרת. היעדר שקיפות, אי־חשיפת מידע דרמטי משמעותי ואי־בהירות של החלטות תרמו אף הם לבלבול. טוב היה אם בין 36 השרים בממשלה החדשה היה מתמנה, במקום אחד השרים לענייני שום דבר, גם שר בכיר אחד כממונה על תפקוד המנהל הממשלתי שיבטיח עבודת מטה כלל־שירותית אפקטיבית, תיאום בין המשרדים ושיתוף פעולה ביניהם, כדי שהמדינה תהיה ערוכה לתרחישי חירום וליציאה חלקה מהם. הכותב הוא חבר הנהלת תנועת “אומץ".