אני רוצה לצאת להגנתו של המשנה למנכ”ל משרד הבריאות, פרופ’ איתמר גרוטו, שכן אני חש שנעשה לו עוול בתוככי משרד הבריאות. גרוטו העניק פטור מוגבל מתקופת בידוד לאיש העסקים טדי שגיא. נימוקיו של גרוטו להענקת הפטור פורסמו בכלי התקשורת. ארשה לעצמי להניח כי פרופ’ גרוטו, משרת ציבור מנוסה, עשה זאת על שום שהוצבו בפניו נימוקים ענייניים לגופו של עניין. ייתכן שמתן ההיתר האישי היה שגיאה, בהיבט יחסי הציבור של משרד הבריאות, ובמיוחד כשמתייחסים לרגישות הרבה שיש לציבור לכל עניין האפליה בהענקת פטורים מבידוד. נוכחנו בזאת לאחר אירועים מביכים בבית נשיא המדינה ובבית ראש הממשלה.
מנכ”ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב תוקף את פרופ’ גרוטו בחריפות. והטענה המרכזית שלו היא חשש לאיבוד אמון הציבור וסטייה מנהלים. הייתה זו מעידה חד־פעמית של משרת ציבור נאמן ובכיר, ומה שמזעזע את משרד הבריאות הוא החשש לאיבוד אמון הציבור. אני נוטה להאמין כי יש פה שיקולים אישיים.
הבה נבחן שיקול כבד משקל זה במשרד הבריאות, של אובדן אמון הציבור. במשרד הבריאות פועל אגף חיוני וחשוב בשם שירות המזון הארצי. לאגף כוח רב והוא מחזיק צוות לא גדול של מנהלי ומהנדסי מזון. הוא זה המעניק רישיונות ואישורים ליבוא מזון לישראל. כלל יבואני המזון בישראל זקוקים לשירותיו. אך הבירוקרטיה רבה ועומס העבודה כבד, ולכן האישורים ליבוא מזון מתעכבים ותלות היבואנים באישורי האגף גוברת. בתוך מצב זה נוצרו נורמות מושחתות. על פני שנים, חמישה עובדים ועובדות בשירות המזון הארצי הורשעו בעבירות של נטילת שוחד והפרת אמונים. ואין אלה מעידות חד־פעמיות. אלה הן עבירות החוזרות ומתבצעות במשך זמן רב - נטילת שוחד בדרכים שונות של נטילת טובות הנאה בעלות ערך כספי כדי לזרז ולהקל את קבלת אישורי יבוא מזון. כך נוצרת ביצת שחיתות נורמטיבית חיה ובועטת.
סברתי כי כישלון זה במשך זמן רב על ידי קבוצה גדולה של עובדים מערער עד יסוד את האמון שיכול הציבור לתת בשירות המדינה, ברמת ההגינות והיושר הבסיסיים ביותר. מה כבר יכול להוביל לשירות ציבורי רקוב יותר מנטילת שוחד? ביקשתי מהשר והמנכ”ל להעביר מתפקידו את מנהל שירות המזון הארצי, שהעובדים היו תחתיו אף שידיו כמובן לא היו במעל, מהסיבה הפשוטה, שהשארתו בתפקיד כאילו כלום לא אירע, משמעותה כי בשירות המדינה אין כלל אחריות ניהולית, אפילו אם השירות יורד לרמה התחתונה ביותר של נטילת שוחד. אך נעניתי בסירוב מהיר ובדחיפות מפתיעה שאינה משאירה מקום לשיקול עד כמה נפגע אמון הציבור והמגזר העסקי בשירות המזון הארצי. שאלת אמון הציבור בשירות המשרד לא הועלתה על סדר היום על אף שנטילת שוחד בידי מספר עובדים על פני שנים באותו אגף מצומצם בוודאי מערערת את אמון הציבור לאין שיעור יותר ממעידה חד־פעמית של פרופ’ גרוטו.
ההיתר המיוחד למר שגיא זכה לסיקור תקשורתי רחב ורווי רגשות, הרבה יותר מאשר נטילת שוחד על ידי קבוצת עובדי מדינה. אלה הן הנורמות העצובות שאותן טיפחנו בישראל. אז אם שאלת אמון הציבור היא שמוצבת עכשיו על סדר היום ואף סטייה מנהלים, איך אפשר ליישב סתירה זועקת זו בין התגובה לנורמה של נטילת שוחד שהתבססה לבין מעידה חד־פעמית של משרת ציבור מוכשר? והאם נטילת שוחד אינה מהווה סטייה חמורה מנהלים במשרד הבריאות?