רבות דובר בשנים האחרונות בעד תחבורה ציבורית בשבת. רשויות מקומיות רבות פעלו ביוזמות עצמאיות להפעיל את השירות עבור תושביהן. הקווים היו מופנים למשל לחופי הים או למרכזי בילוי במרכז הארץ. ישנה יוזמה של “קווי לילה" – קווי תחבורה ציבורית הפועלים בסופי שבוע ובחופשות התלמידים, מאזורי המגורים אל מוקדי הבילוי ובחזרה, מחצות ועד ארבע לפנות בוקר. הקווים מופעלים על ידי משרד התחבורה וחברות התחבורה הציבורית, והנסיעה בהן היא בעלות של נסיעה רגילה.
היוזמה נועדה למנוע מבני הנוער לנהוג עייפים או שתויים ממקומות הבילוי בלילה או חלילה לקחת טרמפים, כל אלו גורמים המסכנים את חייהם. העומס בכבישים, ריבוי המכוניות הפרטיות, זיהום האוויר והמחסור החמור במקומות חניה בכל רחבי הארץ מחייבים חשיבה מעמיקה ויצירתית בנושא. אך בעיקר צו השעה הוא חיזוק התחבורה הציבורית לטובת הציבור. הרי בהינתן תחבורה ציבורית ענפה, מהירה וזמינה, יצביע הציבור ברגליים ויעדיף את הקווים הציבוריים על פני הרכב הפרטי. כשמתבוננים בערים אחרות בעולם, אי אפשר שלא להתקנא בהן על שלל האפשרויות שישנן: רכבות, סאבווי, מטרו, טיוב, טראם, או איך שזה לא נקרא – זה בטוח יותר זמין, בטיחותי וזול ממה שיש בארץ.
אני מסכימה עם דבריו של אדריכל חכם אחד: “בעולם מתכננים חמש שנים ובונים בתוך שנה. בישראל מתכננים שנה ובונים 50 שנה". אנחנו נמצאים עשרות שנים בפיגור בתחום לעומת העולם. ערים בארץ נמצאות כבר שנים במצב של חפירות ורכבת קלה אין. יש רק פקקים אינסופיים ואבק המסמא את עיני התושבים מהמציאות הקשה. אז דווקא בימים אלו, לאחר שרבים מנבחרינו הבטיחו לנו שיקדמו את נושא התחבורה הציבורית בשבת, הפילו הללו את יוזמת החוק של ח"כ תמר זנדברג ממרצ ברוב של 52 נגד 26. מי ש"תקעה מקלות בגלגלים" היא שרת התחבורה מירי רגב בעצמה. כיצד ייתכן הדבר? או כדברי זנדברג עצמה: “הרי לא ייתכן ששרת התחבורה תתנגד לתחבורה ציבורית, זה כמו ששר הבריאות יתנגד לבניית בית חולים".
מה שמעניין את הגברת רגב הוא הסטטוס קוו של שמירת השבת והקואליציה עם החרדים. את נבחרי הציבור שהצביעו נגד החוק ממש לא מעניינת המצוקה הציבורית בארץ. הציבור שבוי בידי מצב המחייב אותו לנסוע ברכב פרטי. ומה יעשו אלו שאין להם יכולת להחזיק רכב פרטי, כגון מחוסרי יכולת או רישיון נהיגה, חולים, קשישים? הם לא נוסעים לשום מקום או שמשלמים מאות שקלים ממה שאין להם למוניות. במדינה שבה יש רוב חילוני יש לאפשר לרוב לקבוע ולא להיות שבוי בידי מיעוט. מי שמעוניין לשמור שבת – מכובד. אך מדוע למנוע בכך את זכותם של האחרים לחופש תנועה וחופש מדת?
כל כך הרבה תקוות היו בהצבעה עבור כחול לבן שהבטיחו תחבורה ציבורית בשבת. אז הבטיחו, ובחרו לבגוד בבוחרים ולהצביע בעד עצמם והמשכיותם בקואליציה. הציבור מאבד אט אט את האמון בנבחריו ובתוך זמן קצר התעייף מהתנהלותם. בכל פעם הציבור חושב שהנה דברים עומדים להשתנות עבורו והוא מתבדה. חיים חפר כתב בשירו “שיר הקטר": “הקטר כבר לא נשף, ותיק תיק תק, הגלגל לא דפק, ואז פס אחד לשני לחש, המלך מת, יחי המלך החדש, זה הוא". אולי יוזמת החוק הזו ירדה מהפרק, אך בעתיד ייתכן שהיא כבר תצליח לעבור ולעלות על הפסים. במידה שהם כבר יהיו סלולים.