בדיון על הסיפוח מועלית הטענה שלפני ישראל חלון הזדמנויות נדיר שיש לנצל כי הוא לא יחזור. ההקשר הוא המדיניות האוהדת של ממשל טראמפ ותוכנית השלום שלו שכוללת סיפוח בהיקף של 30% משטחי יהודה ושומרון. ההנחה היא שגם אם ביידן והדמוקרטים, שמתנגדים בתקיפות לסיפוח, ינצחו בבחירות הקרובות לנשיאות, הם ישלימו עם המהלך ויקבלו את הסיפוח כעובדה מוגמרת. אכן, כדי לממש רציפות שלטונית, בדרך כלל ממשלות נבחרות במדינות דמוקרטיות מכבדות חוקים והחלטות עקרוניות של ממשלות קודמות, בעיקר בענייני חוץ וביטחון.
הדוגמה הטובה ביותר היא דווקא עמדת הליכוד כלפי הסכמי אוסלו. מנהיגיו, כולל נתניהו, תקפו בחריפות את ההסכמים ואת הקמת הרשות הפלסטינית אבל לא ביטלו אותם. יתר על כן, כאשר נתניהו עמד בפני השאלה האם לקיים את הסכם חברון ולהעביר את רובה לשליטת ערפאת, למרות לחצים כבדים, הוא עשה כן.
אם ביידן ינצח ויהיה נשיא ארצות הברית הוא יוכל להשתמש בדגם של מהפכים מדיניים ודיפלומטיים שטראמפ עצמו יצר. טראמפ ביטל את הסכם הגרעין עם איראן שאובמה הוביל וחתם עליו, והטיל מחדש סנקציות כבדות על טהרן שההסכם ביטל. אובמה הביא להחלטה שנויה במחלוקת במועצת הביטחון שקבעה כי ההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון אינן חוקיות ומפרות את החוק הבינלאומי. ממשל טראמפ קבע והצהיר את ההיפך הגמור. וזאת לצד העברת השגרירות לירושלים, הפסקת הסיוע האמריקאי לרשות הפלסטינית ולאונר"א והכרה בסיפוח רמת הגולן, בפעם הראשונה מאז 1981.
ביידן נחשב לפוליטיקאי מתון ויש לו רקורד של תמיכה בישראל. אבל הוא היה סגנו של אובמה והוא חשוף ללחצים כבדים של האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית. הוא זקוק לבוחרים שנמנים על האגף הזה שבראשו עומדים יריבים לשעבר על מועמדות המפלגה לנשיאות, כמו ברני סנדרס ואליזבט וורן, וחברי קונגרס עולים המכנים עצמם "פרוגרסיביים", כמו נשות "החבורה": אילהן עומאר, רשידה טליב, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז ואייאנה פרסלי. כל אלו הם פוליטיקאים קיצוניים שלא מסתפקים ברפורמות, אלא רוצים לבצע מהפכה של ממש במבנה הממשל ובענייני הפנים והחוץ של ארצות הברית.
האגף הרדיקלי ביקר בחריפות רבה את השינויים הדרמטיים שטראמפ עשה ביחסי ארצות הברית־ישראל ותובע להפוך אותם. האגף הזה מתחזק. בשבוע שעבר, אליוט אנגל, אחד מתומכי ישראל החשובים ביותר, יו"ר הוועדה לענייני חוץ בבית הנבחרים, הפסיד למועמד רדיקלי בפריימריז הדמוקרטים במחוזו בניו יורק.
ביידן הצהיר שיחדש את הסכם הגרעין עם איראן, יתעלם מתוכנית השלום של טראמפ, יחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים על בסיס עקרונות אובמה ויחזיר את הסיוע לרשות ולאונר"א. מאידך, אמר שלא יחזיר את השגרירות לתל אביב ולא יתנה את הסיוע הצבאי, כפי שדרשו הרדיקליים, בשינויים במדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. הוא הזהיר מפני סיפוח וסביר שיבטל כל הכרה אמריקאית בו. משמע, כמעט הכל הפיך ואם היום התמיכה האמריקאית בסיפוח נחשבת קריטית, מה תהיה חשיבותו אם טראמפ יפסיד והנשיא ביידן יבטל אותו תוך זמן קצר?
הכותב הוא מומחה לארצות הברית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן