עבור רבים מאיתנו באירופה, היחסים בינינו לבין הישראלים והפלסטינים הם אישיים למדי. עבורי, למשל, מדובר ביחסים של שנים רבות. אחרי שסיימתי ללמוד באוניברסיטה ב־1969, עבדתי בקיבוץ כשמדינת ישראל עוד הייתה בפיתוח, טיילתי לאורכם ולרוחבם של ישראל ושל השטחים הפלסטינים הכבושים, מהגליל ועד אילת, ואף הכרתי את אשתי הראשונה בקיבוץ גלאון. זה היה המגע הראשון שלי עם הסכסוך הישראלי־פלסטיני המתמשך.
כאירופי, נזכרתי בטבע הטרגי של ההיסטוריה האנושית, ובחשיבות החיפוש אחרי פתרון שלום לסכסוך. ביקרתי כאן עם משפחתי עוד פעמים רבות, וב־2005 נשאתי בכנסת נאום, כנשיא הפרלמנט האירופי, שבו הזכרתי את מחוייבותה של אירופה לביטחון ישראל, לאחר האינתיפאדה השנייה. באותו זמן היתה תקווה משותפת לרבים, שלמרות המכשולים, פתרון שתי מדינות עדיין בר השגה. האיחוד האירופי והמדינות החברות בו פעלו בעקביות לתמיכה בשני הצדדים להשגת מטרה זאת. סייענו בבניית מוסדות פלסטיניים כהכנה למדינה, ובסיוע פיננסי המסתכם עתה ביותר מ־600 מיליון אירו מדי שנה. אנו גם מבינים את הדאגות של הישראלים ומחוייבים לביטחונה של ישראל, שאינו ניתן למשא ומתן מבחינתנו. האיחוד האירופי משקיע בשיתוף פעולה, שהוא לטובת שני הצדדים, ממאבק בטרור עד מחקר, ומתיירות לסביבה. עלינו לבחון דרכים לטפח את שיתוף הפעולה הזה ולפתח את יחסינו הלאה.
כשהתהליך המדיני נעצר, סכסוך וכיבוש מתבצר הפכו למציאות יומיומית. בשנים האחרונות נעשתה התקדמות מעטה ביותר, והסטטוס־קוו הנוכחי אינו מספק תשובות מועילות ואינו יכול להימשך לעד. האמת הקשה היא שרק חזרה למשא ומתן אמיתי יכולה להביא לישראלים ולפלסטינים מה שהם מייחלים לו בצדק: שלום בר־קיימא וביטחון. לנו באירופה כואב לראות שהסיכוי לפתרון שתי המדינות – הדרך היחידה הריאלית ובת קיימא לסיום הסכסוך – נמצא בסכנה. משמעותה של תוכנית הסיפוח, כפי שהוכרזה על ידי הממשלה, היא סופו של פתרון זה. מדינות האיחוד האירופי חושבות שסיפוח יפר את החוק הבינלאומי ואנו מנצלים כל הזדמנות להבהיר זאת ברוח של ידידות לממשלת ישראל.
סיפוח משפיע על אנשים. הוא ישפיע לא רק על פלסטינים, אלא גם על ישראלים, על המדינות השכנות ואפילו עלינו באירופה. לכל הפרה של החוק הבינלאומי, במיוחד תוך סיפוח שטחים, יש השלכות על הסדר העולמי מבוסס החוק, ולפיכך עלולות להיות לה השפעות שליליות על אזורי סכסוך אחרים. סיפוח אינו הדרך לשלום עם הפלסטינים ולשיפור ביטחונה של ישראל. הוא לא יחזק את תהליך המשא־ומתן כפי שיש הטוענים. המשא־ומתן צריך להתחיל מהפרמטרים המקובלים הבינלאומיים, ולהתקדם משם. בסופו של דבר, גם הפלסטינים וגם הישראלים לא הולכים לשום מקום, כך שאתם מוכרחים למצוא את הדרך לשלום ביניכם. קיימות דוגמאות של שיתוף פעולה ביניכם, ויש לציינן לטובה ולהרחיבן, לא לחתור תחתיהן.
פגיעה במערכת הבינלאומית על ידי שחיקה של אחת מהנורמות הבסיסיות שהפכו את העולם לבטוח יותר, ומתן לגיטימציה לרכישת שטח בכוח יהיו תמיד בלתי מקובלות על האיחוד האירופי. לסיפוח חד־צדדי יהיו השלכות שליליות גם על ביטחון האזור ויציבותו. הוא יסכן את הסכמי השלום של ישראל עם שכנותיה, ויפגע מאוד ברשות הפלסטינית ובסיכוי לפתרון שתי מדינות. האם ישראל יכולה לקבל אחריות למליונים של פלסטינים החיים בגדה המערבית על כל ההשלכות הפוליטיות והחברתיות הנובעות מכך? לסיכום, סיפוח לא יפתור בעיות, ואף ייצור נוספות, כולל בעיות ביטחוניות. בשיח הבינלאומי בנושא, דעה זאת הובעה גם על ידי מספר גדל והולך של אישים וארגונים יהודיים.
אירופה וישראל קרובות מאוד לא רק גיאוגרפית, אלא גם תרבותית וכלכלית. קיים קשר חזק בין ישראל לאירופה ואנו רוצים לחזקו ולהעמיק את יחסינו עוד יותר, ולא להסיגם לאחור. אולם זה יקרה באופן בלתי נמנע, אם הסיפוח החד־צדדי יתבצע. לא ניתן לכפות שלום, יש להגיע אליו במשא ומתן, למרות הקשיים בדרך. שלום יכול גם להביא להזדמנויות נוספות לצמיחת יחסי האיחוד האירופי עם ישראל – זה חשוב עבורנו, וצריך להיות במרכז מאמצינו.