"האם נבחרנו כדי לחלק ג'ובים?" שאלה השרה לשעבר לימור לבנת את חברי מרכז הליכוד, וזכתה לתשובה רועמת: "כן". גם כיום שרי הממשלה צריכים לשאול את עצמם שאלה דומה, בניסוח קצת שונה: האם נבחרנו כדי לייצר ג'ובים? לא לעצמנו ולמקורבינו אלא לתשעה מיליון אזרחי ישראל. ועל כך עליהם להשיב בקול רם וברור: כן.

כל נשיא בארצות הברית נמדד במספר הג'ובים שנוספו בתקופת כהונתו. לא בנאומיו ולא בציוציו - רק במשרות החדשות. ישראל נמצאת בעיצומה של מגיפה כלכלית. האבטלה מתרבה, ומספר הנדבקים גדול ממספר המחלימים. מספר החולים קשה, כלומר מי שאין סיכוי שיחזרו לעבודה, גדול פי כמה ממספר החולים קשה בקורונה וגם מספר המונשמים בקורונה הכלכלית, אלו שעוברים לטיפול מחלקות הרווחה גדל גם הוא בהתמדה.

השאלה היא כיצד משטחים את עקומת האבטלה. יש רק דרך אחת לעשות זאת ולהימנע מגל שני ושלישי של הנגיף: יצירת ג'ובים. השקעה ביצירת מקומות עבודה חדשים.

יש ענפים שלא נראית להם תקומה בעתיד הנראה לעין, ובראשם התעופה, התיירות והתרבות. כל אלו ישנו צורה והצעקות וההפגנות לא יעזרו. לעתים אין פתרון מוסדי להיעלמות ענפי ייצור, ואמפתיה תקשורתית לא תחזיר אנשים לעבודתם. פיני גרוב, יו"ר ועד עובדי אתא, זכה לתקשורת אוהדת, אבל בסופו של דבר המפעל נסגר ועובדיו נאלצו למצוא עבודה בענפים אחרים. הטקסטיל מת ולא קם לתחייה.

תוכנית כלכלית לעת זו אין פירושה זריקת כסף לאוויר, שמכונה בפי הכלכלנים "כסף הליקופטר", אלא ביצוע ארוך טווח שמטרתו להביא לצמיחה כלכלית ולחיזוק החברה על כל רבדיה.

כלכלות העולם מבינות כי במצב משברי הפתרון חייב להיות עידוד תעסוקה וגמישות תעסוקתית. ההפך מהפתרון שנבחר אצלנו, החל"ת, שנראה שגם המעבידים וגם העובדים משתעבדים אליו והגמילה ממנו קשה.

משרד הכלכלה פרסם לאחרונה תוכנית ליצירת יותר מ־100 אלף מקומות עבודה חדשים. התוכנית חלפה מתחת לרדאר התקשורתי. אולי אם היו משתמשים במינוח תקשורתי המזכיר את העולם המדיני וקוראים לה "תוכנית המאה", היא הייתה זוכה להתייחסות גדולה יותר. ביסוד התוכנית ההכרה שהשלכותיו הכלכליות של משבר הקורונה רחבות וחוצות גבולות.

המשבר פוקד מדינות רבות ומשליך במישרין על הפעילות הכלכלית ברמה הגלובלית בכלל ועל המשק הישראלי בפרט. האתגרים רבים וכוללים בין היתר צפי לירידה בביקושים העולמיים והמקומיים לסחורות, עלייה במחירי התשומות, אתגרים פיננסיים ונגישות לאשראי, האטה ברמת ההשקעות ובצמיחת היצוא המשקי וכן חיזוק מגמת הבידול לעומת הגלובליזציה.

הפתרון האמיתי להחזרת המשק לצמיחה נמצא בקטר הכלכלי של ישראל: ההייטק, החדשנות והקמת תשתיות וחידושן. רשות החדשנות היא הכלי המרכזי למימוש רעיון זה. ידידי שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ הנחה את הרשות להתגבר על הקשיים הבירוקרטיים ולהעביר אמצעים למיזמי הייטק, בלי לעמוד על קוצם של קריטריונים נוקשים ועודף טופסולוגיה בשעת חירום זו.

בין אם הקורונה היא רק שפעת עם יחסי ציבור (דוקטרינת פרופ' יורם לס) או מחלה איומה שתביא לאלפי נפטרים (תפיסת פרופ' גבי ברבש), ברור שרק יצירת מקומות עבודה חדשים יכולה להשטיח את העקומה ולנצח את הנגיף הכלכלי. כולי תקווה שמאבקי הכוח המוכרים לנו בין משרדי הממשלה השונים לא יפגעו במהלכים הנדרשים לחידוש הצמיחה במשק, שהיא התנאי הבסיסי להתגברות על הקורונה הכלכלית. משרד האוצר חייב להעמיד את המשאבים הנדרשים ולתת למומחים ולאנשי המקצוע במשרדים אחרים לעבוד בתחום התמחותם. אם המשק יצא מהמשבר, יהיה מספיק קרדיט לכולם.