שוב השד העדתי פורץ מהבקבוק, ושוב הגזענות ושנאת האחים מתעצמות. רק בימים האחרונים שמענו את העיתונאי ד"ר אבישי בן חיים מספר כיצד מפגין במחאת הדגלים השחורים ברחוב בלפור הטיח בו כי הוא "מרוקאי זבל".
אלא שבניגוד לסטריאוטיפים ולדעות הקדומות, יהדות מרוקו תרמה רבות לחברה ולמדינה ורשמה פרקים מפוארים בתולדות עמנו השב למולדתו. קפיצה נחשונית עשתה יהדות מרוקו בישראל בעשורים האחרונים. ייצוגה בממשלה, בכנסת וברשויות המקומיות הינו מעבר לגודלה הפרופורציונלי באוכלוסייה.
סדרת הכתבות שהחלה השבוע בערוץ 13, תחת הכותרת "המרוקאים החדשים", גם היא נועדה לחשוף את פניה היפות של יהדות זו והתערותה בארץ. מה היו הנסיבות שהביאונו לשינוי חיובי זה? ראשית, חל שיפור ניכר בדימויה של יהדות זו בעיני עצמה, כמו גם בעיני החברה.
הציבור התוודע אליה כיהדות של ערכים, בעלת מידות נאות של הכנסת אורחים ומאור פנים. רבים מגדולי מחשבת ישראל הם בניה של יהדות זו. היא תרמה רבות בתקומת העם והמדינה, הקימה 111 יישובים ומושבים חקלאיים לאורכה ולרוחבה של המדינה. יישובים אלה היוו חומות מגן אנושיות לגבולות הצפוניים ממחבלים מלבנון ומסוריה, והדרומיים הגנו מפני הפדאיון מסיני ומסתננים ממצרים. המעברות שבהן שוכנו העולים הפכו לערים גדולות ומשגשגות.
השינוי בדימויה של יהדות מרוקו מעצים על רקע העובדה שאך לפני עשורים היו בניה היוזמים של תנועות המחאה, מאירועי ואדי סאליב, דרך הפנתרים השחורים ועד תנועת האוהלים. תנועות אלה הביעו לא פעם את מחאתן בצורה אגרסיבית, הגם שהיה צדק לנושאי המחאה: חינוך, דיור, תעסוקה וכו'.
על מנת שהציבור הרחב יכיר מקרוב את עברה ואת תרומתה למדינה של יהדות מרוקו, טיפחנו את מפעל "הדלת הפתוחה - תרבחו ותסעדו", שבו בליל המימונה יהדות מרוקו פותחת את לבה ואת דלת ביתה בפני כל דכפין, כדי להסב עמה לשולחן התקרובת המסורתית, לשיר ולזמר יחד, לספר איש לרעהו על בית אביו ועל מנהגיו ולהעמיק את ההיכרות.
מאות אלפי ישראלים התארחו בבתים של יוצאי מרוקו ב־40 השנים האחרונות, ונרקמו קשרים אמיצים בין האורחים והמתארחים. פלטפורמה זו חשפה את יהודי מרוקו לעיני כל. גם המתארחים גמלו למארחיהם בביקורים בבתיהם.
כאשר נהרג ב־1985 מיכאל אסולין ז"ל, בנם של שאול ומוניק, הגעתי לנחמם בביתם שבשכונת בית הכרם בירושלים. והנה, אני מבחין בין המנחמים בידידי משה לנדאו, לשעבר נשיא בית המשפט העליון. שאלתיו: "מה עושה כהן בבית הקברות?", "אתה אשם", השיבני. "שידכת את משפחתי למשפחת אסולין בלילות המימונה, ולגבינו מיכאל ז"ל היה כאחד מבנינו וגם אנו אבלים על מותו".
יהדות מרוקו רשאית להתהדר בהישגיה ולהביט בבטחה על עתידה בארץ. חבריי ואנוכי מוצאים סיפוק רב בעובדה שכיום יותר ויותר עסקנים מקרב יהדות מרוקו ונבחריה מטיפים להתגייסות עצמית, ואף לסיוע לזולתם, ובעיקר לאחינו העולים החדשים, כדי ללמדם פרק מקליטתנו המוצלחת בארץ.
הכותב הוא נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו.