בתקופה האחרונה הורגלנו לשמוע מגוון דעות וכיוונים, שהמשותף לכולם הוא חוסר האמון במדיניות הממשלה. אנשים חושבים שהחלטות שגויות יוצרות חוסר אמון, אבל בפועל טעויות, קשות ככל שיהיו, לעיתים קרובות רק מעלות את מידת האמון. המפתח בבניית אמון הוא לא ההחלטות, אלא אופן קבלת ההחלטות. כך גם בעסק או במשפחה - אמון הוא הבסיס לכל תוצאה חיובית.
חמישה צעדים היו יכולים ליצור אמון בניהול משבר הקורונה:
1. שקיפות בקבלת החלטות: במקום להשתמש באופן ציני בסעיף 35 לחוק יסוד הממשלה ולהתיר את פתיחת הפרוטוקולים של ועדות הקורונה בעוד 30 שנה, אפשר היה לשדר את דיוני הוועדה לציבור הרחב. כל המחקרים מעידים כי שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות מעלה את מידת האמון בחברה, ולכן יש חברות עסקיות שמקליטות ומשדרות את ישיבות ההנהלה. כשמסתירים אנשים מתחילים לשאול, ובצדק, "מה הם מחביאים שם ל-30 שנה? מה כבר כל כך סודי שם?"
2. בקשה להערות ותיקונים: לאורך תקופת הקורונה מומחים ואנשי תעשייה בכירים במשק העלו דעות, הצעות שונות ועמדות שמבוססות על מחקר ועל נתונים מבוססים. במקום להפוך אותם ל"אויבי הציבור" ניתן היה לשמוע את אלה שחיים את השטח ומתמודדים לאורך השנים עם אין ספור משברים ואתגרים כלכליים. יצירת מנגנון מובנה ומוסדר של העלאת רעיונות ויוזמות על ידי מפגשים עם גורמים בכירים בתעשייה הישראלית, במחקר ובמערכת הבריאות, היה מעלה במידה רבה את רמת האמון וגם תורם כמה רעיונות ותפיסות חדשניים ומועילים.
3. שיתוף מלא בנתונים: במקום להגיד שבקשה לנתונים היא ילדותית, אפשר לשתף באופן מלא בנתונים בזמן אמת. הציבור במקרים רבים חכם ממה שנדמה וזה מאפשר לאנשים לנתח את הנתונים ולהעלות מסקנות ורעיונות חדשים. הנתונים אינם מידע מודיעיני שיש להסתיר מה"אויב", אז למה לא להנגיש אותם? הסתרה של נתונים יוצרת חשדנות, לעומת הנגשה שיוצרת שקיפות ואמון.
4. להודות בטעויות: הבטיחו לנו תסריטי אימה בדמות חדרי קירור עמוסי גופות ומאות אלפי נדבקים. ניבאו את קריסת מערכת הבריאות ומגפה שכמותה לא ראינו. טעו, מותר לטעות בוודאי כשמדובר בנגיף שבו נסתר הרב על הגלוי והחליט שלא להתיישר עם אותן נבואות זעם. למרות הכל, לגיטימי לחלוטין לבצע הערכה שהתבררה כשגויה, אבל במקום להסתתר מאחורי תירוצים, אפשר לשים על השולחן את הטעויות, להסביר מה המקור לפער וכיצד מתמודדים עם השינוי. כשמודים בטעויות באופן גלוי נוצר אמון, וכשמנסים לטייח או לטאטא מתחת לשטיח אבק החשדנות וחוסר האמון עולה.
5. שיתוף כל השחקנים במערכת הפוליטית: במלחמה אין קואליציה ואופוזיציה; ראש הממשלה מזמן את ראש האופוזיציה באופן תדיר ומעדכן אותו במצב כדי ליצור תחושת אחדות. גם במצב הנוכחי, במקום להתעסק בפריים ובמסר הנכון כאילו צד אחד "אוחז בהגה" והצד השני עומד מנגד חסר מעשה, נכון היה ליצור אחת ליומיים פגישת עדכון של ראש האופוזיציה ומדי שבוע לערוך ישיבת עדכון של כלל ראשי הסיעות בכנסת. צעד כזה מעביר את המסר שבמאבק הזה כולנו ביחד.
כשהורים משתפים את הילדים בקבלת ההחלטות, מזמינים אותם לשאול ולהעיר, מודים בטעויות ומאפשרים לילדים לראות את הנתונים - נוצר אמון. כשהנהלה של ארגון פתוחה לביקורת, משתפת בנתונים ומודה בטעויות - נוצר אמון. כשממשלה מסתירה את הנתונים, לא מודה בטעויות, תופסת כל דעה הפוכה כאויב מסוכן ומסתירה את קבלת ההחלטות - נוצר חוסר אמון קשה.
הכותב הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן ומנהל קבוצת הפייסבוק מר מחר