משהו רע עובר על החברה הישראלית בעשור האחרון. התקבעו אצלנו האינדיבידואלי על חשבון הקולקטיבי, השבטיות על חשבון המאחד, השנאות והפלגנות על חשבון השיח התרבותי והמכבד, הבהמיות, המזג החם, קוצר הרוח והאלימות על חשבון שותפות הגורל והגאווה הלאומית. נכון, כמו בכל חברה, תמיד היו, עודם ויהיו גם בחברה הישראלית גילויים מרגשים ויפים של נתינה ועזרה והתמונה אף פעם לא חד גונית למזלנו. כי חברה היא תמיד יצור מורכב. אבל, קו ישיר מחבר בין תופעות ומקרים שונים - מהיחס לפעוטות בגני ילדים פרטיים ועד אונס של נערה צעירה בחופשה. מה שהיה בלתי נתפס פעם, אפשרי היום.
אני מסקר את החברה והרווחה בישראל למעלה מחמש שנים, זמן קצר אבל מספיק כדי לזהות התגברות של מגמות שליליות בחברה שלנו. בעודי כותב מאמר דעה זה אני מכין כתבה לשבוע הקרוב על אחד המחדלים המתמשכים המונעים טיפול מיטבי בנפגעות תקיפה מינית. מחדלים מסוג זה קשורים בקשר ישיר להתרבות התופעות המדאיגות של התפוררות המוסר והשותפות בחברה שלנו, משום ששניהם קשורים לעניות דעתי בהנהגה הפוליטית שלנו.
קשה לומר מי משקף יותר את מי בשנים האחרונות. ההנהגה את החברה או להפך. מה שברור הוא שלהנהגה יש תפקיד בהובלת שיח, ערכים, מוסר ואחדות. ומכאן, הכל באמת פוליטי ולא ניתן עוד להימנע מההקשר. אי יציבות פוליטית, הנהגה המשתמשת בפלגנות והשנאה כדי להתבצר בבסיס תומכיה כדי לשרוד בשלטון, מביאים את הממשלה, כל ממשלה, להיות גוף נכה ולא יעיל שאינו מסוגל באמת לטפל בחוליי החברה. בין אם זו ממשלה צרה הנשענת על רוב זעום בכנסת ובציבור ובין אם ממשלה רחבה, המייצגת רק את השבר שנוצר בחברה ומתקשה לייצר אחדות פוליטית וחברתית ולתפקד.
הכשלון מתחיל מהראש. כחול לבן קמה לכאורה, כדי להוות אלטרנטיבת מרכז פוליטי מאחדת להנהגה המוסרית הכושלת בהובלת הליכוד של בנימין נתניהו. מנהיגיה כשלו בכך שלוש פעמים, הן גנץ ואשכנזי גם בעצם הצטרפותם לקואליציה בראשותו וגם בחידלונם המובנה בממשלת האחדות המקרטעת, כשנקלעו עם ראש בקיר ואפס ניסיון פוליטי למלכודת פוליטית רעה שטמן עבורם הליכוד. אבל גם לפיד ויעלון כשלו. השניים שכיהנו כבר כשרים תחת נתניהו, ולמדו על בשרם כי מדובר בפוליטיקאי שאמינות היא ממנו והלאה, לא הצליחו להחזיק את כחול לבן המקורית יחד וכשלון זה רשום גם על שמם. הארבעה שיחקו לידיו של הפוליטיקאי המחונן בישראל והם ממשיכים לעשות זאת עד עצם הרגע הזה.
בנימין נתניהו מצידו, הקיף עצמו לאורך שנות שלטונו האחרונות ביועצי תקשורת צעירים ששכנעו אותו כי לדבר את שפת ה"ביריון" של השכונה, זה שמזלזל בבוטות ביריביו ומקטין אותם בכל דרך, תבצר את שלטונו ואת אהדת בסיס תומכיו אליו. אותה דה לגיטימציה שהוא עצמו חווה על בשרו מזה שנים, אולם תוך הגברה והעצמה מתוכננות היטב של תעמולת שיח הפילוג, "אנחנו" ו"הם". מדובר בקמפיין שלא נגמר ומחושב היטב. קמפיין שמחריף ככל שנתניהו עצמו מתקרב למשפטו ולא הצליח להשיג רוב בכנסת בשלוש מערכות הבחירות הרצופות.
מה שמנהיגי כחול לבן כשלו בו יותר מכל הוא זיהוי עוצמת השבר החברתי שיצר סגנון ההנהגה של נתניהו בחברה הישראלית. ראש הממשלה לא ניסה מעולם להתעלות על העוול שגרמו לו "השמאל והתקשורת" לאורך שנים כדי להיות מנהיג מאחד. נהפוך הוא, הוא השליט בליכוד ובמערכת הפוליטית בכלל, סגנון הנהגה ושיח מסוכנים של פלגנות והפחדה מפני כל יריב שקם לו, ולעזאזל המחיר.
והמחיר כבד וקשה. כשהשיח במערכת הפוליטית נעשה בוטה יותר ופלגני יותר, החברה כולה נעשית בוטה ומפולגת. כשמה שמותר למנהיגים לומר ולעשות זה לזה - להשפיל, לרמוס, להקטין, להפחיד ולהשניא - הוא חסר מעצורים, הדברים מחלחלים עמוק מטה. רק ראו איך נראות ונשמעות הפגנות בימים אלה, מכל הצדדים.
הפוליטיקה שלנו הפכה לשכונה. המנהיגים שלנו מתחרים מי יותר "חזק", ומי הבריון השכונתי שיסחוף אחריו את החבר'ה. כשזאת האווירה בהנהגה, זאת האווירה בארץ. ומי ישורנו.
ממשלת האחדות הנוכחית שאולי תיפח את נשמתה בליל שני הקרוב, אם יחפוץ בכך ראש הממשלה, יכולה היתה להיות הזדמנות לאיחוי. הזדמנות לשינוי השיח והתרבות בישראל, להחזרת הערכים המשותפים והמוסר. כישלונה המהדהד רשום על שמם של כל אחד ואחת מ-33 שריה וראשיה (כן 33, אחרי מינוי השרה חוטובלי לשגרירה, ולא 36), מכל המפלגות. גם יריבי נתניהו שכשלו בזיהוי עוצמת נחישותו לשרוד לבדו בהגה השלטון, אבל גם יריביו האחרים שבאופוזיציה וגם בכירי מפלגתו שנכנעים לאותו שיח פסול שהוא מוביל ואף ממשיכים אותו. מעל כולם נמצא, ראש הממשלה עצמו, שכה בטוח בצדקת דרכו ובהנהגתו עד שהוא כבר אינו מזהה את עוצמת המחיר הערכי והמוסרי שמשלמת החברה הישראלית על סגנון מאבקיו הפוליטיים ועל ויתורו מרצון על כל מימד של ממלכתיות בעידן בלתי נגמר של קמפיין בחירות שנמשך כבר קרוב לשנתיים.
אני קורא מכאן, בשמם של כל אחד ואחת ממאות האנשים שראיינתי בשנים האחרונות, מובטלים, צעירים בסיכון, קשישים קשי יום, אמהות יחידניות, נפגעי תקיפה מינית, אנשים ללא ביטחון תזונתי, אנשים עם מוגבלויות קשות, עניים מקבלי הבטחת הכנסה, ילדים עם צרכים מיוחדים - אנא, כל ראשי ושרי ממשלת ישראל - העבירו תקציב מדינה ארוך טווח מייד, יצבו את הספינה השלטונית, מגרו את מגיפת הקורונה בישראל בכוחות משותפים, הימנעו בכל מחיר מבחירות רביעיות והובילו פיוס אמיתי בחברה הישראלית. תנו לנו דוגמא אישית לשם שינוי. החבר'ה לא צריכים עכשיו הנהגה חזקה מול יריבים פוליטיים, הם צריכים הנהגה מלוכדת ומלכדת שזהו חוזקה. הם צריכים יציבות כלכלית ותעסוקתית, וממשלה מתפקדת ומאריכת ימים. עוד יהיה זמן לבחירות. לא עכשיו. שימו את המחלוקות בצד, כי השבר גדול.