מאז החלת הסגר בשל משבר הקורונה נכנסה מערכת החינוך לסחרחורת של שינוי מיידי של פרדיגמה, ובעיקר הנחתות והרבה אי־ודאות. מנהלות ומורות מנוסות מצאו את עצמן במצב שאינן יודעות מה לעשות ואינן יכולות לקיים את מה שהמערכת מבקשת מהן. השינוי התזזיתי של ההנחיות הוסיף שמן למדורה. מצב זה אינו שונה משמעותית גם כיום. כשבוע לפתיחת שנת הלימודים, ובמרבית בתי הספר הכאוס ואי־הוודאות עדיין שוררים. איך מתמודדים עם הסיטואציה הזו? והאם אפשר להתייחס אליה כאל אתגר מכונן ומצמיח?

במערכת החינוך נרתמו לסייע לאנשי ונשות החינוך על ידי הנחיה והדרכה איך ללמד בלמידה מקוונת. הכיוון נכון, אך לא מספיק. כנס מקוון שנערך לאחרונה באוניברסיטת חיפה, בהשתתפות עשרות מומחים, חוקרים ואנשי ונשות חינוך מהארץ ומ־14 מדינות ברחבי העולם, הציע התבוננות אחרת שיש לה סימוכין ממדינות שבהן ננקטו אסטרטגיות אלו, וכן ממחקר משמעותי בתחום טרם פרוץ הקורונה. התפיסה העיקרית שמנחה פתרונות אלו היא שלא מספיק ללמד אנשי חינוך מיומנויות ספציפיות; צריך לתמוך בהם ולסייע להם לטפח איכויות באופיים ובאישיותם. מהן איכויות “מסתוריות” אלו, ואיך ניתן לפתח אותן? בכנס דנו בארבע איכויות יסוד שיקדמו התנהלות מיטיבה עם אי־הוודאות עבור מורים ועבור תלמידים: גמישות, התמסרות ללא נודע, נוכחות ויוזמה.

גמישות נחוצה כדי לקבל שינויים, לנסות דברים חדשים ולהגיב באופן מותאם ואינטליגנטי. היא איכות ראשונית ומרכזית בעידן הפוסט־מודרני שבו יש מידע עצום, גירויים רבים ושינויים תכופים מאוד. משבר הקורונה החריף תהליכים אלו פי כמה. התמסרות היא האיכות שנדרשת כשאדם עומד מול משהו שהוא לא מבין ולא יודע לנבא, כמו המצב הנוכחי.

אנשים רבים כועסים על המערכת ומשקיעים בכעס כוחות נפש רבים או מנסים להתאים עצמם השכם והערב רק כדי לגלות שההנחיות מאחר הצהריים בוטלו למחרת בבוקר. נדרשת התמסרות ללא נודע ולא מאבק בו כדי להגיע לאיכות הבאה, שהיא קריטית בתהליך: נוכחות. איכות זו מתייחסת למידה שבה האדם “יושב טוב בתוך עצמו”, יודע מה נכון עבורו, מהן החוזקות שלו, איפה החולשות שלו ובעיקר מה חשוב לו בחייו; מה המצפן הערכי שמוליך אותו.

מה באמת חשוב למורה עכשיו בהקשר לתלמידיה? שידעו את החומר? שירגישו בטוח? שיחוו הנאה ושמחה? שיתרועעו עם חבריהם? התשובה מה לעשות בעידן של אי־ודאות מגיעה משם; לאו דווקא מההנחיות מלמעלה. בעידן הקורונה, איכות זו היא קריטית ביכולת של מורות להיטיב עם עצמן ועם תלמידיהן.

כמו כן, נדרשת המורה לאיכות של יוזמה; לקיחת אחריות ובעיקר אוטונומיה. כיוון שהמורה היא זו שרואה את התלמידים, מכירה אותם ואף יכולה להעריך מה נכון עבורם, היא גם נקראת להיות אוטונומית ויוזמת במה שהיא עושה עמם. יוזמה זו אכן הובילה בשנת הלימודים החולפת לעשייה יצירתית, יפה ומרתקת של מורות רבות.

הכותבת היא ראש המרכז לחקר וטיפוח רוח האדם באוניברסיטת חיפה