הרב יואל בן־נון, מחשובי הרבנים של הציונות הדתית, מפציר כבר שנים בחסידיו של רבי נחמן מברסלב שלא לנסוע לאומן בראש השנה. בניגוד לאמונה הרווחת, הוא גורס שהרבי מעולם לא ציווה לחגוג על קברו ולכן אין סיבה להוציא כסף רב ולהעשיר את קופתה של מדינה שאדמתה רוויה בדם יהודים. שלא לדבר על הנוהג של המאמינים להותיר את משפחותיהם לבדן בחג. הרב בן־נון לא אומר זאת במפורש אבל מדבריו משתמע שמדובר בסוג של עבודת אלילים שאין לה דבר וחצי דבר עם יהדות ואמונה. נו, לך תשכנע בכך את ה”נחמנים” ואת האלפים האחרים שאינם חסידי ברסלב הנוסעים לחו”ל בדבקות, בשם השם כמובן.
הרכבת האווירית לאומן נעשתה בשנים האחרונות צפופה ועמוסה. הצטרפו אליה גם ישראלים סקרנים שביקשו להבין את כוח המשיכה והקסם של המקום. בהקשר הזה אפשר לדבר על דת, פולקלור ואינטרסים כלכליים (יש מהם בשפע). השנה בצל הקורונה מעורבים גם שיקולים בריאותיים ופוליטיים. מחד, הנסיעה לאומן חוסה תחת זכויות חוקתיות לחופש תנועה, חופש דת וחופש ביטוי. מאידך, פרויקטור הקורונה, רוני גמזו, הזהיר מפני מדגרת קורונה שעלולה להתפוצץ לנו בפנים.
מילא החסידים שבעבורם קברו של הרבי הוא מוקד עלייה לרגל כאילו מדובר בהר הבית או למצער הכותל המערבי. הם לא רואים בעיניים (אלפים בודדים כבר שם מחשש שיסגרו את העיר), אבל הנציגים שלהם בכנסת מתנהגים בהפקרות. הלחץ והמניפולציות שהם מפעילים כדי לרצות כמה עשרות אלפי בוחרים, אינם מתיישבים עם חובתם הציבורית. בראשם עומד שר הבריאות לשעבר, יעקב ליצמן, הנושא באחריות לכך שמערכת הבריאות לא הייתה מוכנה למגיפה. השבוע הוא קרא לראש הממשלה נתניהו לפטר את גמזו. לא בגלל שכשל כפרויקטור אלא בגלל שהעז לפנות על דעת עצמו (אולי קיבל הסכמה שבשתיקה) לנשיא אוקראינה בבקשה שיטיל מגבלות על הילולת הברסלבים כדי לצמצם את פוטנציאל ההדבקה.
נשיא אוקראינה היהודי, זלנסקי, נפגש השבוע עם רבנים וגילה הבנה רבה לצורכיהם. אבל גם הוא מבין את הסכנה הצפויה. המסרים שקיבל מישראל אפשרו לו להודיע כי נענה לבקשת נתניהו להגביל את מספר החסידים שיורשו להיכנס לארצו. אבל אז קם ראש הממשלה ובעט בדלי. נתניהו, המתהדר ביחסים אישיים קרובים עם ראשי מדינות, מיהר להתנער מהודעת נשיא אוקראינה והכריז כי לא ביקש ממנו דבר. למען שותפיו הפוליטיים המבטיחים את המשך כהונתו, הוא מוכן להביך את זלנסקי ולהפנות עורף לגמזו. בזכות ממשלת אוקראינה, הסערה הסתיימה הודות להחלטת ממשלת אוקראינה לאסור כניסת זרים עד לסוף החודש הבא.
ישראל נחשבת מדינה אדומה. על השולחן מונח האיום בסגר כללי נוכח העלייה בשיעורי התחלואה ולמרות זאת, שיקולים לא ענייניים מקבלים עדיפות לאומית. יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, שהשבשבת הפוליטית שלו מזהה לאן נושבת הרוח, הזדרז להודיע כי הוא מקדם מתווה שיאפשר טיסה של 6,000 חסידים לאומן. זוהר מתואם בדרך כלל עם נתניהו וגם אם לא, קשה שלא לחשוד בו שכל רצונו לשרת אינטרסים שאין להם שום קשר לחופש הפולחן של החסידים.
גמזו קבע שנסיעה לאומן היא אסון בריאותי שעלול לדרדר את ישראל לסגר: “עם כל המורכבות של התחלואה ומה שעוברים הרופאים והאחיות, האם זה הגיוני? האם זה סביר? 80 טיסות להוציא מפה? דעתי הנחרצת היא לא. לא אשנה את דעתי". אין יותר ברור מזה. גמזו רואה מקרוב איך שיקולים פוליטיים עולים לנו בבריאות. השבוע הוא בחר לפסוע על גשר צר מאוד והבהיר כי העיקר לא לפחד כלל. אם לא יתנו לו את הכלים להפחתת התחלואה, יתפטר מתפקידו. כך או כך, לפי שעה האוקראינים שמו קץ לסאגה וחסכו ממנו את הצורך לעצור את הטריפ לאומן שיצא מכלל שליטה.