ועדת החוץ והביטחון, שבתוכה ועדת המִשנה לכשרות ולכוננות האמורה לפקח על התנהלות צה"ל, הייתה אמורה על פי החוק להיות שומר הסף של צה"ל ולפקח על פעולותיו. לצערי הרב, ועדת החוץ והביטחון לא ממלאת את תפקידה והפכה ברבות השנים למעין בית הלורדים שבו מערכת היחסים עם צה"ל היא "תן וקח".
צה"ל מכבד את חברי הוועדה בהצגת נושאים סודיים, ובכך משרים על חברי הוועדה הרגשת חשיבות, שביעות רצון עצמית ויוקרה, והוועדה גומלת לצה"ל בכך שביקורת נוקבת מתוך הוועדה על צה"ל לא נשמעת, והיא מזמן כבר אינה עוסקת בפיקוח על מה שקורה בצבא. יתר על כן, גם כשמגיע לידי הוועדה דוח חמור מאוד כפי שהגשתי ב־2018, במקום שישמש דוח זה מנוף לשיפור דרכי הצבא, הוועדה מתעלמת מהדוח ומגבה את הצבא. לשון אחר, ועדת החוץ והביטחון הפכה לתפיסתי למעין דובר צה"ל של צה"ל.
במקום לבקר את הצבא ולהעמידו על הדברים הטעונים תיקון, היא מנסה בכל כוחה לשמור על דימויו של צה"ל גם אם אין מעשי צה"ל עומדים במבחן המציאות. נדהמתי לגלות שוועדת המשנה האחראית לפיקוח על כשרות ועל כוננות של צה"ל – לא קיבלה שנים רבות את הדוחות הנוקבים על המערכים הקרביים והלוגיסטיים בצה"ל, דוחות שפרסמו מבקר מערכת הביטחון ומבקר צה"ל. מכאן שכל מה שהגיע לידיעת הוועדה הוא רק מה שהצבא הציג על עצמו, והקשר בין מצגות הצבא לבין הנעשה בשטח במקרים רבים הוא כרחוק מזרח ממערב.
אף גם זאת, בוועדת החוץ והביטחון יושבים תדיר קצינים בכירים בדרגת אלוף ורמטכ"לים לשעבר, שבעת שירותם בצה"ל נוצרו הפערים הגדולים במוכנות צה"ל למלחמה. האם מישהו יעלה על דעתו שאותם אנשים שלעתים משמשים בתפקיד יו"ר ועדות המשנה האמורות לפקח על הצבא, יצאו נגד הבעיות בצבא שחלקן נוצר בזמנם?
דוגמה לכך היא הגיבוי שנתנה ועדת החוץ והביטחון לדיווח הלא אמין שהעביר ראש אכ"א, האלוף מוטי אלמוז, לוועדת החוץ והביטחון בדבר מספרי החרדים המתגייסים לצה"ל. זו רק דוגמה אחת מני רבות למצב שנוצר, שאין היום שומר סף לצה"ל. הקבינט אינו עוסק כלל בענייני ביטחון ובהתנהלותו הקלוקלת של הצבא, ולמעשה ועדת החוץ והביטחון הפכה במרוצת השנים לכלי ריק, ולאזרחי ישראל אין על מי לסמוך.
הכותב הוא אלוף בדימוס, אשר כיהן כנציב קבילות החיילים בשנים 2008־2018.