מחיר הדמים של מלחמת יום הכיפורים היה 2,656 חללים, 7,251 פצועים, 16 נעדרים ומספר לא ידוע של פגועי נפש. מספר נפגעי מלחמה זו עולה על המספר המצטבר של שלוש המערכות שלפניה: מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בלשונו של שר הביטחון דאז משה דיין, “זוהי מלחמה כבדת ימים, כבדת דמים”. החברה בישראל עברה טלטלה קשה.
אם צריך לקבוע סיבה מרכזית לכשלים במלחמה, תהיה זו היהירות הישראלית. האם נלמד הלקח? נראה שלא. במגיפת הקורונה, שאנו מתמודדים עמה בחוסר הצלחה עולמי, היהירות מוכיחה את המשך קיומה.
משבר הקורונה חשף כשלים רבים, הפעם במערכת הפוליטית והציבורית. מערכת הבריאות הורעבה שנים רבות. הממשלה סובלת מחוסר אמון של חלקים גדולים מהציבור. ניצחון קטן על המגיפה, שנבע מהסגר הראשון, העלה את היהירות לגבהים מדוללי חמצן בשילוב עם רדיפה אחרי קרדיט אישי, וגרם להנהגה לטעויות קשות בפתיחה מהירה של מגבלות הסגר. השאננות, שנבעה מאותה יהירות, מנעה היערכות לשלב הבא של המגיפה, שהיה ברור שבוא יבוא.
בשנים האחרונות מדינת ישראל נמצאת בהידרדרות מתמדת. הדבר בא לידי ביטוי במדדים בינלאומיים רבים, שישראל מגרדת את תחתיתם. כך במבחני פיזה, במדד השחיתות, במדד הדמוקרטיות והיציבות הפוליטית ובשיעור העוני. בל נתפלא אם כאשר זורעים פלגנות ושנאה בין חלקי העם - אין סולידריות; כשתוקפים את רשויות החוק, האכיפה והמשפט - אין ציות; כששחיתות אישית נקשרת בבכירי המנהיגים - אין תחושת צדק ויושר; וכשראשי המערכת הפוליטית נגועים בהדוניזם ראוותני - אין תרבות של צניעות. כמאמר הידוע, מי שזורע רוח, בל יופתע שהוא קוצר סופה.
כל מי שחזר ממלחמה בישראל, כולל בני משפחתו, מודע למחיר הכבד שאנו משלמים על רצוננו לשמור על ביטחונה של המדינה. ביטחון לשם מה? לשם כינונה של חברה מתוקנת, הוגנת ומתקדמת. למעננו ולטובת הדורות הבאים ולזכר חללי מערכות ישראל ופצועיה, עלינו להישאר מחויבים לתיקון הדרוש, ואם לא נוותר - בוא יבוא.
הכותב הוא סא"ל במיל', ראש משרד פירמת עו"ד גרוס (GKH) ובעל עיטור העוז ממלחמת יום הכיפורים