שיעור בשינוי: הקורונה דורשת מאיתנו להתאים את שיטות הלימוד למצב

לימודים באקדמיה, במכללות ובאוניברסיטאות אינם צריכים להתנהל במתכונת של בית ספר תיכון. באקדמיה, עיקר חובת הלימוד מוטלת על הסטודנט עצמו. במערכות החינוך בעולם מועברים השיעורים במתכונת זהה זה מאות שנים. המערכת קפאה על שמריה ולא מיצתה את מלוא התועלת של העידן הטכנולוגי. בעת הזו אין לנו ברירה אלא להתמודד. הלימוד המקוון שנכפה עלינו מכריח אותנו לבצע שידוד מערכות בבתי הספר ובאקדמיה.

עד לקורונה, מורה בבית הספר עמד לפני תלמידים בכיתה שממדיה הסטנדרטיים הם 47 מ”ר, ולפניו ארבעה טורים של שולחנות הפונים אל הלוח. המורה לימד נושא מסוים מול תלמידים שחלקם משועממים ובתום השיעור השית עליהם שיעורי בית ומירר את זמנם החופשי גם לאחר שעות הלימודים.

המכה שניחתה על העולם ועל מערכות החינוך בעקבות הקורונה הובילה ללימודים מקוונים מרחוק, בעיקר בעזרת תוכנת הזום. לאילוץ הזה ישנם יתרונות וחסרונות רבים, חלקם מהותיים וחלקם טכניים. המצב החדש שנוצר מחייב מציאת דרכים לצמצום החסרונות ולהעצמת היתרונות. אסור בשום פנים ואופן לקחת את שיטת הלימוד הקודמת ולהעתיק אותה לתוך מערכת הלימוד המקוון. זה איננו אותו הדבר.

לדוגמה: אסור לדרוש מהתלמידים לשבת קשובים מול מסך המחשב במשך שמונה שעות רצופות ולהאזין לשיעורים שונים. זה גובל בפשע חינוכי ומעניק בעיקר פרנסה לרופאי העיניים. חייבים ליצור מתכונת הגיונית של הפסקות. השיעור בזום מחייב שינוי ממשי אצל המורה או המרצה. השיעור חייב להתקיים במתכונת שונה שמעודדת לימוד עצמי וסקרנות אינטלקטואלית.

רצוי להציג את נושא השיעור בתחילה ולדרוש מהתלמידים להקדיש מחצית מזמן השיעור ללימוד הנושא בעצמם בעזרת האינטרנט, או לחלק להם משימות בתת־נושאים, ולאחר מכן לקיים דיון עם כל התלמידים כדי לסכם את הדברים, או להרחיבם.