שמאל ציוני הוא התשובה היחידה לשלטון החרדה של נתניהו

הפגנות נגד נתניהו בהרצליה

כפנייה נרגשת לציבור החרדי, אומר דבר פשוט: אם אנשים אחים אנו, המקיימים ערבות הדדית ואהבת ישראל, איך אתם תורמים לעתיד המשותף שלנו - זה הגשמי הכרוך בפרנסה, פריון ובניין תשתיות המשרתות את כולנו? איך אתם שותפים לבניין מערכות חינוך, בריאות ורווחה למען כל אזרחי ישראל, ובאופן התואם את חלקכם היחסי באוכלוסייה? ושימו לב שבכוונה התעלמתי מנושא הביטחון, סיכון החיים לטובת הכלל, והעלות המופרזת של שירות מעט החרדים בצה"ל.

אבל אלו לא רק החרדים. כל הימין חי בחרדה. נתניהו בנה קריירה על חרדה. החרדה חיונית להישרדותו הפוליטית, האישית והמפלגתית. הימין הקיצוני גם הוא שרוי בחרדה מתמדת. חרדה מפני האיראנים, חרדה מפני עוד פינוי יישובים, חרדה מפני הסמולנים, חרדה מפני אליטות מדומיינות, חרדה שהיא הבסיס לשנאה, ציפוף השורות ולכידות השבט.

אין מכנה משותף חיובי בימין הישראלי. אין פרויקטים לאומיים מוסכמים שסביבם ניתן ללכד את הנוער. אין יוזמות לאומיות הקוראות לליכוד העם. אין ניסיון לתאר את העתיד של ישראל עוד חמש, עשר, 20 שנה. אין שום ניסיון ליצור תקווה ואת הדרך המובילה לעתיד טוב יותר. העתיד לא קיים בימין הישראלי. כל שנותר הוא עבר שואתי והווה מלא שנאה ופחד. תנסו לחלץ מאיש ימין חזון לגבי החרדים, לגבי ערביי ישראל, ערביי יו"ש ועזה - לא תמצאו כזה. לא תמצאו, כי אין.

ימין, מעצם טבעו השמרני, נוטה פחות לעסוק בעתיד ויותר להדגיש את שימור מורשת העבר, אבל בישראל הימין הפך את ההתעלמות מהעתיד ואת החרדה מפניו לכדי אומנות. כשמיקי זוהר, יו"ר הקואליציה, מציין שכל שחשוב לו הוא שלוש הכ"פים - כוח, כסף וכבוד - הרי הוא בא לומר: אין עתיד, רק יחסי כוחות בהווה, כוחנות לשם הכוחנות, ללא חזון, ללא מטרות משותפות, ללא כל ניסיון לתאר את הדרך להשגת המטרות האלה.
קואליציית העבר חוק הלאום הוא דוגמה מובהקת להלך הרוח הימני. החוק הזה לא משפר את חייו של אף אזרח בישראל. הוא עוסק אך ורק בכוחנות. להראות להם (ערבים, דרוזים, בדואים) שהם אזרחים סוג ב' - סוג של אצבע בעין, וללא שום משמעות מעשית מוכוונת עתיד. כוחנות כאן ועכשיו, ועתיד משותף - את מי זה מעניין?

אבל העתיד קיים, והוא מעמיד את ישראל בפני סוגיות קשות ובפני הכרעות מורכבות. העתיד דורש נטילת סיכונים - יש לי ניסיון נרחב בתחום הזה. אדם כשיר ליטול סיכונים כשהוא בטוח ביכולתו שלו וביכולת של האנשים סביבו להתמודד עם ההשלכות של סיכונים, ולעולם יש סיכונים בעתיד. ביטחון עצמי בנטילת סיכונים הוא ההפך הגמור מחרדה. ביטחון עצמי שכזה דורש מנה גדושה של אופטימיות - אמונה בטבעם החיובי של אנשים ואמונה ביכולת לעצב עתיד טוב יותר. הציונות במהותה היא תנועה אופטימית - תנועה של בנייה, חדשנות ואמונה באדם המשוחרר מכבלי העבר. הביביזם, הימניות המשיחית, החרדיות הן תנועות של חרדה, הימנעות מסיכונים, דבקות ביש, התעלמות מהעתיד והתעלמות מהשלכות ההווה על העתיד.

מי שמאמין בקדמה, מי שעוסק בעתיד, מי שמבין שלעולם יש סיכונים בעתיד, ומבין שהאתגר הגדול שלנו הוא להכשיר נוער לעיסוק בעתיד - לא יכול להיות ביביסט, משיחיסט או חרדי במובן הקלאסי של הזהות החרדית. יוצא שהקואליציה שהובילה את ישראל בעשור האחרון היא פשוט קואליציית העבר - שלא יכולה ולא רוצה לבנות עתיד. הגיע הזמן לבחור בקואליציה של תקווה, של ביטחון עצמי, של נטילת סיכונים מחושבת ואחראית למען עתיד טוב יותר לכולנו, תוך נכונות לקבל החלטות קשות ומכריעות. הגיע הזמן להחליף חרדה בתקווה, פסימיזם באופטימיזם, עבר בעתיד, כוחנות בגישה מתוחכמת, עימות אינסופי בתהליך של פיוס.

לא צריך לאבד זהויות, לא צריך לוותר על ייחוד, אסור לאבד את כושר ההגנה וההרתעה, אסור לדבוק באשליות, אבל חייבים לבנות עתיד משותף תחת חזון ברור. עתיד שיש לו יעד אחד ברור - לגרום לכך שאנשים צעירים, משכילים ועתירי יכולת ומוטיבציה פשוט ירצו לחיות פה ולבנות כאן את ביתם. נתניהו, הליכוד, הימין המשיחי, החרדים לא מבינים זאת. לכן ישראל כל כך זקוקה להנהגה אחרת. שמאל ציוני הוא התשובה היחידה, הנטועה היטב בעבר של בנייה והישגים, ועם חזון מרחיק ראות אל עתיד של תקווה.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת מרצ

[email protected]