ההפגנות נגד בנימין נתניהו התנהלו במשך זמן רב באווירה מתונה יחסית. עם כל הלהט המובן של המפגינים, לא נרשמו בהן אירועים כדוגמת אלה של מחאות החרדים בעבר במאה שערים, שבהן הוצתו למשל מכלי אשפה. איך קרה, אם כן, שההפגנות הנוכחיות הפכו למחזות של אלימות? עיון בהפגנות המתרחשות בארצות הברית מעלה כי השינוי לא התחולל במקרה, וכי הוא לא נולד בהכרח ביוזמתם של המפגינים.
חוקרים מאוניברסיטת טורונטו ומסטנפורד בדקו שלוש תנועות מחאה עכשוויות: בעד זכויות בעלי חיים, נגד טראמפ ו־Black Lives Matter. הם הראו לנבדקים תמונות של מפגינים נושאים כרזות וקוראים קריאות קצובות, ואחר כך הראו להם תמונות של אנשים המפגינים למען אותה מטרה כשהם מנפצים חלונות ראווה ומתנגשים באלימות עם השוטרים. מסקנתם נחרצת: פעולות אלימות מצד המפגינים מרחיקות תומכים פוטנציאליים העומדים מהצד ותוהים בינם לבין עצמם אם להצטרף למחאה. החוקרים מסבירים כי האלימות מעוררת אצל העומד מהצד רתיעה מהפגיעה בסדר החברתי, וזו גוברת על אהדתו למטרה שלמענה מתחוללת ההפגנה. בעקבות המחקר הזה כתב דיוויד פרום במגזין “האטלנטיק” למפגינים נגד טראמפ: “ברצונכם לערער את עצביו? שמרו על החוק והסדר, היו אדיבים ופטריוטים”.
טראמפ לא היה זקוק למחקרים מלומדים כדי לזהות את הסכנה שמזמנות לו מחאות בלתי אלימות, והוא ניגש במרץ לטפל ב”בעיה”: קודם מיתג את המפגינים נגדו כאלימים, ואחר כך תרם את חלקו כדי לנסוך בפועל אלימות בהפגנות. הוא מיצב את המפגינים לא כאזרחים המוחים בצורה דמוקרטית נגד מדיניותו, אלא כשמאלנים המאיימים לפורר את הסדר הקיים ואת עצמו כאביר החוק והסדר. כשבאוגוסט 2017 אנשי ארגונים גזעניים וניאו־נאציים תקפו באכזריות מפגינים ליברליים בשרלוטסוויל, אמר טראמפ כי “יש אנשים טובים בשני הצדדים”. הוא מרבה לנזוף במושלים ובראשי ערים דמוקרטים על היד הרכה שהם מגלים, כביכול, ומאיים לשלוח את המשמר הפדרלי להשליט חוק וסדר. עבור טראמפ, כל עלייה במפלס האלימות בהפגנות משמעה פחות מצטרפים למחאה.
יש להניח כי עניינים אלה לא נעלמו מעיניו של ראש ממשלתנו. ראשית חוכמה הוא מיתג את המפגינים כ”אנרכיסטים”. אך כיצד ניתן לכנות כך, למשל, את אלכס זילוני בן ה־104, ממקימי חיל האוויר, שהצטרף להפגנות? זה מעיד, לתפיסתי, עד כמה נתניהו מבין את הסכנה הצפויה לו ממחאה בלתי אלימה. ביום השנה ה־25 לרצח רבין הוא הגדיל לעשות כשטען בנאומו בכנסת כי “יש הסתה מפורשת לרצח ראש הממשלה ובני ביתו חדשות לבקרים - ואיש כמעט אינו פוצה פה”.
אחרי אלה בא השלב הבא: הגברת מפלס האלימות בהפגנות כדי להרתיע מצטרפים. כשתקפו את המפגינים באלימות, לא שמענו גינוי מפיו של ראש הממשלה. האם ציפה שההתגוששויות הללו יסלימו, ואז ניתן יהיה להצדיק יד קשה יותר מצד המשטרה? כך או אחרת, לשמחתנו הדבר לא אירע, ולפיכך, אני חושד שלנתניהו כנראה לא הייתה ברירה אלא לשסות לכאורה את המשטרה במחאה, בלי סיבה מוצדקת. נדמה שנתניהו בוחר להתחבא מאחורי עושה דברו, השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, וזה אכן סיפק את הסחורה, כפי שהתגלה לא אחת בהפגנות בתל אביב. “נראה שהמשטרה פועלת היום ממורא הדרג המדיני ולא ממורא החוק”, אמר לאחרונה המפכ”ל לשעבר משה קראדי.
לחבריי בתנועות המחאה אציע לא להיגרר אחרי התוכנית של נתניהו, ואחזור על העצה: ברצונכם לערער את עצביו? היו שומרי חוק וסדר, אדיבים ופטריוטים.
הכותב הוא תא"ל במיל', היה מתוקפי הכור העיראקי ב־1981